החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 4259/09 יוסי לנדאו נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור שני בעניין חומרת עונש והפעלת מאסר מותנה בחופףבקשת רשות ערעור שני על גזר דין של בית המשפט המחוזי בערעור על קולת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שני של שני בעלי חברה שהורשעו בעבירות מס, לאחר שבית המשפט המחוזי החמיר את עונשיהם בערעור המשיבה. נקבע כי טענות הנוגעות לחומרת העונש ולפער בענישה אינן מקימות עילה לערעור שני אלא בנסיבות חריגות, וכי העובדה שהמשיבה יזמה את הערעור אינה משנה. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה אף היא.

העובדות

המבקשים, בעלי חברה, נמנעו בשנים 2003-2005 מהגשת דוחות מע"מ ומס הכנסה. הורשעו על פי הודאתם בבית משפט השלום והוטלו עליהם מאסרים לריצוי בעבודות שירות, מאסרים על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור המשיבה, ביטל את הפעלת המאסרים המותנים בחופף והחמיר את תקופות המאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בחומרת העונש בערעור שני כאשר הערעור נוגע רק לחומרת העונש?
  2. 2.האם קיים פער משמעותי בין העונשים שנגזרו בשתי הערכאות המצדיק רשות ערעור שנייה?
  3. 3.מהם גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטה להפעיל מאסר מותנה בחופף או שלא בחופף?

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני, אלא במקרים חריגים

    ״כידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    קיומו של פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק ערעור שני אלא בנסיבות מיוחדות

    ״אף קיומו של פער ב ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, אלא בנסיבות מיוחדות, קיומו של ערעור שני״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    העובדה שהמשיבה היא שפנתה לערכאת הערעור אינה מונעת דחיית הבקשה, שכן זכות הערעור אינה תלויה ביוזם ההליך

    ״זכות הערעור נועדה לאפשר לבעלי דין להביא את המחלוקות שביניהם לליבון בפני שתי ערכאות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חומרת העונש
  • מאסר מותנה
  • עבודות שירות
  • מס ערך מוסף
  • פקודת מס הכנסה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

4259/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקשים:

1. יוסי לנדאו

2. יהודה טולדו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית

המשפט המחוזי בפתח-תקוה, בעפ"ג 9186-06-08, מיום 26.4.09, שניתן על ידי כבוד

השופטים: מ' פינקלשטין, מ' יפרח, ז' בוסתן

ובקשת עיכוב ביצוע

בשם המבקשים:

עו"ד ירון פורר

החלטה

1.

המבקשים הינם בעלים של חברה, אשר נמנעו, בין השנים 2005-2003, מלהגיש במועד דו"חות מע"מ תקופתיים ודו"חות מס הכנסה על הכנסותיה של החברה ועל הכנסותיהם שלהם. על כך, הורשעו המבקשים בבית-משפט השלום ברחובות, על פי הודאתם, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ולפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. למבקש 1 נגזרו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בחופף להפעלתם של ארבעה חודשי מאסר מותנה שנזקפו לחובתו בשל הרשעה קודמת. בנוסף לאלה, נגזרה למבקש 1 חצי שנת מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם קנס בסך 12,000 ש"ח. למבקש 2 נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, והופעלו, בחופף, ארבעה חודשי מאסר מותנה שעמדו נגדו. בנוסף, נדון מבקש 2 לשמונה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 12,000 ש"ח.

2.

המשיבה ערערה על קולת העונש לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, וערעורה התקבל לאחר שנמצא כי לא הייתה הצדקה להפעיל את המאסרים על תנאי באופן חופף. כתוצאה מכך הועמדה תקופת המאסר של מבקש 1 על שמונה חודשים, ואילו תקופת מאסרו של מבקש 2 הועמדה על עשרה חודשים. יתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

המבקשים עותרים כי תינתן להם רשות לערער בפני בית משפט זה. להשקפתם, הואיל והמשיבה היתה זו אשר פנתה לערכאת הערעור, אין לומר כי הם מיצו את זכות הערעור העומדת להם מכוח הדין. הם הוסיפו וטענו לקיומו של פער משמעותי בין העונשים שנגזרו בשתי הערכאות. עוד הם טוענים, כי עניינם מעלה שאלה כללית המחייבת ליבון, בדבר גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור, כאשר היא מחליטה להפעיל בדרך שונה מאסר מותנה. לבסוף, טוענים המבקשים, כי בעונשים שנגזרו להם גלומה חומרה יתרה, הן משום שהעבירות שביצעו לא היו מן החמורות, והן משום נסיבותיהם האישיות, לרבות מצבם הכלכלי הקשה.

4.

דין הבקשה להידחות. השגותיהם של המבקשים נסבו כולן על חומרת העונש, וכידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003) ). אף קיומו של פער ב ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, אלא בנסיבות מיוחדות, קיומו של ערעור שני (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05); רע"פ 3642/06

כהנים נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 9.5.06)). סבורני, כי עניינם של המבקשים אינו נמנה על אותם חריגים. הם בחרו לבצע את העבירות הנוכחיות תוך ידיעה כי מעל לראשם מרחף מאסר על-תנאי בגין עבירות דומות שביצעו בעבר, ונוכח התקופה הקצרה שחלפה מאז נגזרו אותם עונשים, לא היה מקום להפעלתם בחופף.

גם בטענה שלא הם יזמו את הליך הערעור לא מצאתי ממש. זכות הערעור נועדה לאפשר לבעלי דין להביא את המחלוקות שביניהם לליבון בפני שתי ערכאות, ואין זה מעלה או מוריד מי מבין הצדדים יזם זאת ( ראו רע"פ 1492/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 2.5.2007), והאסמכתאות שם).

משכך הם פני הדברים, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונשים.

ניתנה היום, א' בסיון

התשס"ט (24.05.09)

.

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני, אלא במקרים חריגים
  2. 2קיומו של פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק ערעור שני אלא בנסיבות מיוחדות
  3. 3העובדה שהמשיבה היא שפנתה לערכאת הערעור אינה מונעת דחיית הבקשה, שכן זכות הערעור אינה תלויה ביוזם ההליך