רע"פ 4259/09 יוסי לנדאו נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים הינם בעלים של חברה, אשר נמנעו, בין השנים 2005-2003, מלהגיש במועד דו"חות מע"מ תקופתיים ודו"חות מס הכנסה על הכנסותיה של החברה ועל הכנסותיהם שלהם. על כך, הורשעו המבקשים בבית-משפט השלום ברחובות, על פי הודאתם, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ולפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. למבקש 1 נגזרו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בחופף להפעלתם של ארבעה חודשי מאסר מותנה שנזקפו לחובתו בשל הרשעה קודמת. בנוסף לאלה, נגזרה למבקש 1 חצי שנת מאסר על-תנאי והוא חויב לשלם קנס בסך 12,000 ש"ח. למבקש 2 נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, והופעלו, בחופף, ארבעה חודשי מאסר מותנה שעמדו נגדו. בנוסף, נדון מבקש 2 לשמונה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 12,000 ש"ח.

2.

המשיבה ערערה על קולת העונש לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, וערעורה התקבל לאחר שנמצא כי לא הייתה הצדקה להפעיל את המאסרים על תנאי באופן חופף. כתוצאה מכך הועמדה תקופת המאסר של מבקש 1 על שמונה חודשים, ואילו תקופת מאסרו של מבקש 2 הועמדה על עשרה חודשים. יתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

המבקשים עותרים כי תינתן להם רשות לערער בפני בית משפט זה. להשקפתם, הואיל והמשיבה היתה זו אשר פנתה לערכאת הערעור, אין לומר כי הם מיצו את זכות הערעור העומדת להם מכוח הדין. הם הוסיפו וטענו לקיומו של פער משמעותי בין העונשים שנגזרו בשתי הערכאות. עוד הם טוענים, כי עניינם מעלה שאלה כללית המחייבת ליבון, בדבר גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור, כאשר היא מחליטה להפעיל בדרך שונה מאסר מותנה. לבסוף, טוענים המבקשים, כי בעונשים שנגזרו להם גלומה חומרה יתרה, הן משום שהעבירות שביצעו לא היו מן החמורות, והן משום נסיבותיהם האישיות, לרבות מצבם הכלכלי הקשה.

4.

דין הבקשה להידחות. השגותיהם של המבקשים נסבו כולן על חומרת העונש, וכידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003) ). אף קיומו של פער ב ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, אלא בנסיבות מיוחדות, קיומו של ערעור שני (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05); רע"פ 3642/06

כהנים נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 9.5.06)). סבורני, כי עניינם של המבקשים אינו נמנה על אותם חריגים. הם בחרו לבצע את העבירות הנוכחיות תוך ידיעה כי מעל לראשם מרחף מאסר על-תנאי בגין עבירות דומות שביצעו בעבר, ונוכח התקופה הקצרה שחלפה מאז נגזרו אותם עונשים, לא היה מקום להפעלתם בחופף.

גם בטענה שלא הם יזמו את הליך הערעור לא מצאתי ממש. זכות הערעור נועדה לאפשר לבעלי דין להביא את המחלוקות שביניהם לליבון בפני שתי ערכאות, ואין זה מעלה או מוריד מי מבין הצדדים יזם זאת ( ראו רע"פ 1492/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (טרם פורסם, 2.5.2007), והאסמכתאות שם).

משכך הם פני הדברים, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונשים.