רע"פ 4321/09 סרגיי ליטביננקו נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בראשון-לציון (פ 1770/08) בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977, (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; ועבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 14.2.2008 הגיעו המתלוננים ושתי חברותיהם לעסק בבעלות המבקש. בין המבקש לארבעה התפתח ויכוח כספי, במהלכו תקף המבקש את המתלוננים מחוץ לבית העסק, כאשר הכה את המתלונן 1 באמצעות ידיו, נגח במתלוננים בראשו, והכה אותם בעזרת מקל עץ, וכתוצאה מכך נגרמו להם חבלות של ממש. בנוסף, המבקש ניפץ את זגוגיות רכבי המתלוננים ורדף אחריהם כאשר הוא מאיים עליהם בעזרת שני סכיני מטבח גדולים.

ביום 29.5.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ל' ברודי ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וזאת על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בו תוקן כתב האישום והוסכם כי המבקש יופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו. בתסקיר שהוגש לבית משפט השלום ביום 10.9.2008, צוין כי המבקש מביע חרטה על מעשיו, ומבין את חומרת התנהגותו והשלכותיה השליליות, אם כי התמקדותו היא בעיקר בהשלכות עליו ועל משפחתו מבחינה משפטית. כמו כן, לאור אי הסתבכותו של המבקש בפלילים מאז נישואיו השניים זה שמונה שנים, המליץ שירות המבחן כי יושת עליו עונש מותנה.

ביום 22.9.2008 גזר בית משפט השלום על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של היזק בזדון לרכוש או עבירה של החזקת סכין; שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת איומים; ופיצוי שני המתלוננים בסכום של 2,500 ש"ח כל אחד. בית משפט השלום ציין כי שקל לקולא את הודייתו המיידית של המבקש במיוחס לו, את גילו, את מצבו הבריאותי, היותו נתון בתנאים מגבילים לזמן מה, והעובדה שמדובר בתקופת המאסר הראשונה אותה ירצה. מנגד, נשקלו לחומרא עובדות האירוע, מהם עולה כי המבקש תקף את המתלוננים מחוץ לבית העסק, חזר פנימה כדי להצטייד במקל עץ, וחזר ויצא מעסקו בשלישית עם שני הסכינים, ומכאן עולה כי מדובר במעשה של התפרצות אלימה וחמורה, אף אם תתקבל הטענה כי אחד המתלוננים תרם להסלמת האירוע. כמו כן צוין כי למבקש שתי הרשעות קודמות בפלילים.

על חומרת עונשו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 5419-10-08). ביום 11.3.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, מ' יפרח ו- ז' בוסתן ) את הערעור כך שעונש המאסר בפועל שהושת עליו קוצר לתשעה חודשי מאסר בפועל. שאר רכיבי גזר דינו של בית משפט השלום הותרו על כנם. בית המשפט המחוזי מצא כי יש מקום להקל עם המבקש, על אף מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלימות, משום שהמדובר במי שירצה מאסר בפעם הראשונה בחייו, וכן לאור נסיבותיו האישיות, הכוללות את מצבו הבריאותי ואת השפעת העונש על משפחתו. עוד צוין האירוע הקשה שעברה בתו החורגת לאחר הרשעתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה גורס המבקש כי קיים פער בלתי סביר בין העונש אשר נגזר עליו לבין המלצת שירות המבחן בעניינו, אשר חוזקה בתסקיר משלים שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 11.1.2009. עוד טוען הוא כי בית משפט השלום התעלם מהרקע לביצוע העבירות בהן הורשע, כאשר ניסה להגן על אשתו ועל עסקו מתוך הגנה עצמית, בעוד אחד המתלוננים תקף אותו גם כן. בהקשר זה מוסיף הוא כי עובדות אלו אינן משתקפות נכוחה מכתב האישום, היות והוא נאלץ להודות בו כלשונו, משום שישב במעצר בית בזמן המשפט. לבסוף ציין את נסיבותיו האישיות הקשות, הכוללות את מצבו הבריאותי ואת האירוע האלים והקשה אותו עברה בתו החורגת. מכאן טענתו כי מדובר במקרה המעלה סוגיה אנושית מצפונית בה על בית המשפט להתערב.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לענין הטענות לגופן, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום, לאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים הגיע למסקנה, כי יש מקום להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל, וזאת לאור אופיים החמור של מעשיו, ולמרות המלצת שירות המבחן. במקום אחר ציינתי כי:

"האמור בתסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית-המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילי." (ראו רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.2.2007); רע"פ 3804/08 מאיירס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.2008); רע"פ 5036/09 אלעוברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.6.2009)).

בנסיבות הענין, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום, אשר איזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים אשר היו לפניו והגיע למסקנה אליה הגיע. כל שכן, כאשר בית המשפט המחוזי הקל בצורה משמעותית בתקופת מאסרו לאור נסיבותיו האישיות, אך תוך שציין כי האלימות שבמעשיו – כפי שבאו לידי ביטוי בעובדות כתב האישום בהן הודה כלשונם – אינה מאפשרת לפטרו מריצוי תקופת מאסר בפועל בכלל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 24.5.09 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה, ביום 30.8.09 בשעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.