רע"פ 4341/07 ד"ר ח'לוי פח'רי אסקאפי נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה

1.

את בקשתם שבפני – לביטולה של החלטה, המאריכה את תוקפו של צו הריסה מנהלי לדירותיהם שבקומה החמישית בבנין מגורים בשכונת בית חנינא בירושלים, תומכים המבקשים בגרסה הבאה: לטענתם, נרכשו הדירות מקבלן זמן רב לאחר שנבנו, ובלא שהמבקשים ידעו כי הבנין כולו הוקם בלא היתר. בעקבות הליכים משפטיים ממושכים, שהתנהלו אף הם בלי ידיעת המבקשים וממילא שלא בהסכמתם, גובש בבית-המשפט לענינים מקומיים הסדר ולפיו יהרוס הקבלן את הקומה החמישית על-פי הצו המנהלי, ואילו גורלן של ארבע הקומות הראשונות יהיה כפוף להחלטתו של בית-המשפט לענינים מקומיים ויוכרע על-פי צו שיפוטי. ברם, על אף ההסדר האמור, נמנעו רשויות התכנון להוציא את צו ההריסה אל הפועל בשל מה שהמבקשים מכנים "התרשלות ברורה", ובלא שניתן טעם ראוי לדבר. בשל כך, טוענים המבקשים, נגרם להם נזק כספי כבד, פרי הצורך לנוע אנה-ואנה בין דירותיהם לבין מקום מגורים חלופי, וממילא – וזה עיקר טענתם – פג תוקפו של צו ההריסה ולא היה מקום להאריכו. טענות אלו מניחים המבקשים לפתחו של בית-משפט זה, לאחר שנדחו בבית-המשפט לענינים מקומיים ובערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי.

2.

דא עקא, שסיפור דברים זה אינו מתיישב כלל ועיקר עם המתואר בפסק-דינה של ערכאת הערעור. בהכרעתו, מסביר בית-המשפט המחוזי בירושלים ( כבוד השופט י' נועם ) כי נגד המבנה תלוי היה ועומד צו הריסה מנהלי עוד משנת 2004, שעה שהיה הוא בן קומה אחת בלבד. את החודשים הספורים במהלכם עיכב בית-המשפט לענינים מקומיים את ביצועו של הצו, בכפוף לכך שלא תבוצע כל בנייה נוספת בנכס, ניצל הקבלן לבנייתן של ארבע קומות נוספות ,

ובהן גם הקומה החמישית בה מתגוררים המבקשים . ניסיון להביא לביטול הצו, בכל הערכאות לרבות בבית-משפט זה (רע"פ 6363/04 אבו רמילה נ' מדינת ישראל , לא פורסם 14.7.04), כשל. או-אז, וזהו העיקר לעניננו, פנו המבקשים עצמם , בצוותא חדא עם בעלי דירות נוספים בבנין, בהצעת הסדר ולפיו בתמורה להריסתה של הקומה החמישית תוסר חרב הצו המנהלי מעל לארבע הקומות הראשונות. הצעה זו – שנסמכה על ההכרה בכך שלא ניתן יהיה, על-פי המצב התכנוני, להכשיר את בנייתה של הקומה החמישית – נתמכה בתצהירים בחתימת-ידם של המשיבים . ביום 9.7.06 נעתר בית-המשפט לענינים מקומיים להצעה זו, אולם אז הגישו המבקשים בקשה כי יחזור בו מן ההחלטה. הבקשה נדחתה, ועל דעת המבקשים הוסכם כי מועד ביצועו של הצו יידחה בשלושים ימים, כדי לאפשר להם לקיים את חג הקורבן שנחוג באותה עת. עתירות נוספות, שהגישו בהמשך המבקשים לביטולו של צו ההריסה, נדחו. אחת מהן התגלגלה עד לפתחו של בית-משפט זה (רע"פ 532/07 אסקאפי נ' יושב-ראש הוועדה לתכנון ובנייה ירושלים , טרם פורסם 21.1.07), ובהחלטה שניתנה בה קבע כבוד השופט ס' ג'ובראן כך:

"עניינם של המבקשים נדון מספר פעמים בערכאות שונות אשר בחנו את הטענות המועלות בבקשה זו ודחו אותן. המבקשים נתנו את הסכמתם לביצוע הצו ביום 9.7.06 ואף הגיעו להסכמה עם המשיב ביום 11.12.06 לפיה ביצוע הצו יעוכב לצרכי התארגנות. טענתם של המבקשים, לפיה ההסכם מיום 9.7.06 נחתם שלא בידיעתם נדחתה על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. בנוסף, המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הצו, ומשנדחתה בקשתם, לא הגישו ערעור על ההחלטה אלא בחרו לנסות ולמנוע את ביצוע הצו בדרך אחרת, והיא לערער כנגד ההחלטה הראשונית מיום 6.6.04 שלא לבטלו. בנסיבות אלו דינה של בקשה זו להדחות מחמת מעשה בית-דין. מעבר לנדרש אציין, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות היות וכפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המבקשים לא הצביעו על פגם שנפל בהחלטה מיום 6.6.04. לאור כל זאת, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי".

3.

הנה כי כן, זו למבקשים הפעם השנייה בה פוקדים הם את בית-המשפט העליון בעתירה להידרש מחדש לענינם באמצעות הרשאתו של ערעור נוסף. הם עשו זאת לאחר החלטה נוספת, האחרונה בשורת ההחלטות שקיבל בית-המשפט לענינים מקומיים ואושרה בבית-המשפט המחוזי, ולפיה יוארך המועד לביצועו של הצו פעם נוספת. מתברר, כי משיקולים של סדר ציבורי וביטחון – והכוונה היא לחשש שקינן לא מכבר מפני פרוץ מהומות בירושלים, על רקע העבודות ב"מעלה המוגרבים" שבכניסה להר הבית – לא היה בידה של משטרת ישראל להתפנות ולסייע בביצוע הצו, ומשום כך לא ניתן היה לקיימו במועדו. עיכוב קל נוסף, בן חמישה ימים בלבד , נגרם בשל תקלה במשרדי המשיב. כמצוין בראשית דברי, טענת המבקשים היא כי בהעדר טעם ממשי לאי-ביצועו של הצו הוא בטל ואין להאריכו, ומשזו נדחתה בערכאות קמא עותרים הם להביאה בפני בית-משפט זה. בתוך כך, מלינים המבקשים על קיפוחם אל מול בעלי דירות אחרים באותו בנין, ותוהים מה הגיון וצדק נמצא לו למשיב בהריסתו של חלק קטן בלבד הימנו, שעה שעיקרו מוסיף לעמוד על תלו ואף החלו הליכים תכנוניים להסדרתו.

4.

בקשה זו יש לדחות על הסף. דומה, כי אין לך אבן שהמבקשים לא הפכוה, ואין לך הליך משפטי שלא נקטו, כדי לעכב ככל הניתן את ביצועו של צו ההריסה, אותו היה מקום להוציא אל הפועל כבר לפני למעלה משלוש שנים. אכן, מאמצים אלה נשאו פרי, שכן חלקו הארי של העיכוב מקורו היה בצורך לברר את העתירות השונות שהגישו המבקשים. אולם, כעולה מהשתלשלות העובדות המתוארת – בה לא ראיתי עילה להתערב באשר אין זו דרכה של ערכאת ערעור, קל וחומר של ערכאת ערעור שנייה – לעיכוב זה לא היה כל יסוד, ולטענות המבקשים אין כל שחר. בפועל, נמצאה לה הפרה בוטה וגסה של דיני התכנון והבנייה והיא נותרת על כנה וללא מענה במשך שנים ארוכות, דבר אשר לא ניתן להשלים עמו. מטעם זה, ובהעדר סוגיה כללית המצריכה ליבון (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123) , אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור נוסף. אך מובן הוא, כי נדחית גם הבקשה לעיכוב נוסף בביצועו של צו ההריסה המנהלי.