פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4360/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד ג'בארין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית
המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 9613-01-12 מיום 10.5.2012, שניתן על-ידי כב'
השופטים ר' שפירא, ע' גרשון וא' קיסרי
בשם המבקש:
עו"ד ראני אשקר
בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בחדרה כתב אישום (ת"ד 1462-06) המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ובעבירה של "נסיעה אחורנית" בניגוד לסעיף 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 2.12.2005 סמוך לשעה 17:00 נהג המבקש ברכב מסחרי בצבע לבן מסוג טנדר טויוטה בכביש פנימי בכפר זלפה סמוך למקום חלוקת הדואר (להלן: הכביש). כן נטען, כי המבקש הגיע סמוך למספר חנויות, עצר את הטנדר, יצא לחנות בשר, חזר לטנדר והחל לנסוע לאחור, ביציאה מתוך מגרש חנייה סמוך לחנות הבשר. המבקש נסע לאחרו מרחק של כ- 18.5 מ' . באותה עת, כך נטען, חצתה את הכביש בסמוך למגרש החנייה הילדה אנואר ג'בארין ילידת 7.7.2002 (להלן: המנוחה). עוד נטען, כי המבקש נסע לאחרו על מנת לצאת ממגרש החנייה ופגע במנוחה בחלק האחורי של הטנדר. המנוחה נפלה אל מתחת לטנדר ואחר כך המשיך המבקש ונסע קדימה למרחק של 2.40 מ' . כתוצאה מן התאונה, נגרם מותה המיידי של המנוחה. המשיבה טענה בכתב האישום המתוקן כי התאונה ומותה של המנוחה נגרמו באשמו של המבקש וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית.
ביום 4.4.2011 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו וביום 24.11.2011 נגזר דינו והושתו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה או גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מתאונת דרכים. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים בפועל ופסילה על תנאי של שנה, למשך שלוש שנים.
על פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ר' שפירא, ע' גרשון וא' קיסרי ) דחה את הערעור על שני חלקיו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בערכאות הקודמות.
לטענת המבקש, בית משפט השלום לתעבורה כלל לא דן בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מותה של המנוחה וזאת על אף שהמבקש כפר בקיומו של קשר סיבתי כאמור. לטענתו, אף בית המשפט המחוזי נמנע מלהתייחס לפגם זה. לטענת המבקש, שגה בית משפט השלום לתעבורה בכך שניתק את הקשר שבין התנהגותו הרשלנית של המבקש לבין הפגיעה במנוחה. לעמדתו, עניין זה מעלה שאלה משפטית: האם התנהגות שהחלה כרשלנית גוררת אחריה אחריות גם אם היא הפכה ללא רשלנית לאחר מכן? עוד טוען המבקש, כי בית משפט השלום לתעבורה נמנע מלהתייחס למחדלי חקירה שהתקיימו בעניינו שעיקרם בכך שלא הובאו כדי ראיה לפגיעה במנוחה ולא בוצעה נתיחה של גופת המנוחה. לעניין העונש, טוען הוא, כי לא ניתן משקל לעובדה כי מדובר במאסר ראשון של המבקש; לא נבחנה האפשרות לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות; ולא ניתן משקל לקיומה של "רשלנות פושעת" מצד הורי המנוחה בכך שאפשרו לבתם בת ה-3 להסתובב לבדה בכביש ראשי ובשעה שבה אירעה התאונה.
מנגד, תומכת המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, כל טענות המבקש נדונו ונבחנו על ידי שתי ערכאות ונדחו. עוד טוענת המשיבה, כי עיון בהכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה מעלה כי בית המשפט ביסס את מסקנותיו המרשיעות על שורה של ממצאים עובדתיים ואין מקום להתערב בהם. אשר לחומרת העונש, טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש נותן ביטוי ראוי והוא אף מקל לכך שמדובר ברשלנות גבוהה, שהביאה לתוצאה קשה מנשוא – מותה של ילדה כבת 3 ואין בעונש זה כדי להצדיק התערבות של ערכאה שלישית.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.
יתרה מכך. כל טענות המבקש נדונו ונבחנו על-ידי שתי הערכאות ונדחו על ידן. כך למשל טענת המבקש בנוגע להעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין מותה של המנוחה נדונה ונדחתה על ידי שתי הערכאות הקודמות. כך קבע בית המשפט המחוזי (פסקה 6 לפסק הדין):
"...אין כל מניעה לקבוע קשר סיבתי בין אירוע תאונתי לבין מות הקורבן גם ללא נתיחת גופתו. לאור חומר הראיות שהובא בפני בית משפט קמא, לאור ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר, המסקנה המתבקשת היחידה מן הנסיבות שהוכחו בפני בית משפט קמא היא כי המנוח [צריך להיות: המערער] פגע ברכבו בילדה המנוחה והפגיעה שפגע בה היא זו שגרמה למותה".
עוד טען המבקש, כי בית המשפט המחוזי נמנע מלבחון את השאלה אם הפגיעה במנוחה אירעה בעת שהרכב נסע קדימה או לאחור.
טענה זו דינה דחייה. בית משפט השלום לתעבורה קבע כממצא עובדתי, כי המבקש פגע במנוחה במהלך נסיעתו אחורנית ובית המשפט המחוזי אימץ קביעות אלה. עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי אף אם המנוחה היתה נפגעת מרכבו של המבקש עת נסע קדימה, הרי שלא היה בכך כדי לשנות מתוצאת הכרעת דינו.
בכל הנוגע לטענות המבקש לעניין חומרת העונש, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות העניין, אין בעונש שהוטל על המבקש משום סטייה מרמת הענישה הנוהגת באופן המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. העונש שהוטל על המבקש משקלל בחובו את התוצאה שהביאה רשלנותו והיא מותה של ילדה בת 3. בנסיבות אלה אין בעונש שנגזר עליו כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה בערכאה שלישית.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
על המבקש להתייצב ביום 19.8.2012 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ההחלטה מיום 7.6.2012 – בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין – מבוטלת בזאת.
ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשע"ב (18.7.2012).
ש ו פ ט