פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4431/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אביב עזר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט התעבורה ירושלים מיום 11.01.2012
בתיק תתע 008841-07-11
בשם המבקש:
עו"ד רוני עוזר
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 22.5.12 בתיק עפ"ת 43761-01-12, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופטת קסלסי) מיום 11.1.12 בתיק תת"ע 8841-07-11.
ב.
המבקש הואשם באי-מתן זכות קדימה בכניסה לצומת, אם כי לשיטתו עשה זאת עקב תקלה בבלמי הרכב ובאופן זהיר אשר לא סיכן את העוברים בדרך. המבקש לא התייצב בזמן למשפט, ובית המשפט הרשיעו במיוחס לו וגזר את דינו. בהמשך התייצבו המבקש ובא כוחו באולם בית המשפט, בית המשפט הסכים, "לפנים משורת הדין", לבטל את גזר הדין (אך לא את הכרעת הדין), ולאחר שמיעת טענות בא כוח המבקש הפחית במידה מסוימת את עונשו והוסיף: "אינני מקבלת את הטענה כי הנסיבות אילצו את הנאשם להמשיך בנסיעה כפי שהמשיך, בעיני מדובר בשיקול דעת מוטעה". ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 22.5.12 בכל הנוגע להכרעת הדין - אשר ניתנה, כאמור, לאחר שמיעת עד התביעה; והתקבל באופן מסוים לגבי גזר הדין; עונש הפסילה של חודשיים קוצר לחודש.
ג.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, אשר נטען כי היא מעוררת את השאלה העקרונית:
"האם יש להעניש נהג כאשר שיקול הדעת שהפעיל, בעת שנקלע לליקוי ברכבו תוך כדי נסיעה, היה שיקול דעת נכון שמנע תאונה , הגם שייתכן, שבגינו נעברה עבירת תנועה אחרת - וכאשר התביעה עצמה (וגם לא בית המשפט בשתי ערכאות) אינם מציעים שום התנהגות אחרת שהיה בה כדי למנוע תאונה אפשרית, ושאין בה עבירת תנועה" (ההדגשה במקור - א"ר).
כן מפרט המבקש כיצד גם חומר הראיות מטעם התביעה תומך בגירסתו העובדתית לגבי האירוע; ולחלופין טוען הוא בעניין חומרת העונש.
ד.
אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית , המשפט הפלילי - לרבות במשפטי תעבורה - כולל שורה של טענות אשר יכולות לסייע לנאשם בסיטואציה מהסוג
המתואר מעלה (דוגמת סייג ה"צורך" שבסעיף 34יא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977), לרבות כאשר הוא טועה בתום לב לגבי חומרת מצבו או לגבי האפשרויות הפתוחות בפניו (לדוגמה באמצעות סעיף 34יח לחוק העונשין). המבקש לא התייצב למשפטו במועד, וממילא גם לא העלה טענות אלה. שנית , התרשמות בית המשפט לתעבורה - במסגרת גזר הדין המתוקן, אשר ניתן לאחר שמיעת עד התביעה ודברי בא כוח הנאשם - היתה, כאמור, " אינני מקבלת את הטענה כי הנסיבות אילצו את הנאשם להמשיך בנסיעה כפי שהמשיך, בעיני מדובר בשיקול דעת מוטעה" (ההדגשה הוספה - א"ר). לפנינו איפוא ממצא, לפיו אין מדובר - כדברי המבקש שצוטטו מעלה - "[ב]שיקול דעת נכון שמנע תאונה". "מדובר בקביעה עובדתית, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה (ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים (לא פורסם) פסקה י') - קל וחומר ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי" (רע"א 4197/10 שטיינברג נ' גימשי (לא פורסם)). אכן אין נוחות בעיסוק בתיק שבו בנסיבות היעדרו של המבקש, שאין חולק כי הוזמן כדין, לא היתה פרשת ההוכחות מלאה – אך בית המשפט לתעבורה נתן דעתו למכלול הנסיבות, הן בהכרעת הדין והן משאיפשר טיעון מאוחר לעונש. על עצם הדיון החסר אין למבקש להלין אלא על עצמו. במצוקת העומס בה פועל בית המשפט לתעבורה, אין לבוא עמו בטרוניה כל עיקר על שהמשיך בסדר יומו. וגם לא עם עמדת בית המשפט המחוזי .
ה.
בשאלה שמעלה המבקש עתה לא התקיים בנסיבות, בשתי הערכאות, דיון משפטי (השוו רע"א 2005/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גרוס (לא פורסם)), וגם על רקע האמור אין עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). אשר לטענה בדבר חומרת העונש, ככלל טענות מסוג זה אינן מצדיקות אף הן מתן רשות ערעור כאמור (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)).
ו.
סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה
היום, כ' בסיון תשע"ב (10.6.12).
ש ו פ ט