רע"פ 4633/13 רבאח געפר נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה, השופט י' אלרון , וכב' השופטים: מ' גלעד ו- א' אליקים ) מתאריך 09.06.2013 ב-ע"פ 48930-03-13, בגדרו נדחה ברובו ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא, השופט (בדימוס) מ' אלטר ) מתאריך 19.03.2013 ב-ת"פ 38610-10-12.

לצד בקשת רשות הערעור, עותר המבקש גם לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו, אשר מועד תחילת ריצויו נקבע לתאריך 01.07.2013.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 23.102012 הוגש נגד המבקש כתב אישום מתוקן, בגדרו נטען כי בתאריך 15.102012 החזיק המבקש באקדח ובמחסנית ריקה, כאשר לא היתה לו רשות על פי דין להחזיק בהם.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בהחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

3.

בתאריך 26.12.2012 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי כתב האישום שהוגש נגד המבקש יתוקן (כך שנוסחו יהיה כמפורט לעיל), המבקש יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ויופנה לתסקיר מטעם שירות המבחן. הסדר הטיעון הנ"ל לא כלל הסכמה לעניין העונש.

עוד באותו יום הודה המבקש בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בעבירה שיוחסה לו בגדרו. בהתאם להסכמת הצדדים, הורה בית משפט השלום הנכבד לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המבקש, אשר הוגש בתאריך 28.01.2013.

4.

בתאריך 19.03.2013 גזר בית משפט שלום את דינו של המבקש, לאחר שהוגש בפניו תסקיר שירות המבחן, ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש.

בתחילת גזר הדין, התייחס בית משפט השלום הנכבד לתסקיר שירות המבחן, אשר הסתיים בהיעדר המלצה טיפולית בעניינו של המבקש, אך תוך המלצה להשית עליו עונש מאסר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר מותנה והתחייבות כספית. בהמשך, קבע בית משפט השלום הנכבד את מתחם הענישה הנהוג בעבירה שבה הורשע המבקש, ומצא אותו כנע בין 6 חודשי מאסר בפועל (לריצוי מאחורי סורג ובריח) לבין 16 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס כספי.

לאחר מכן, התייחס בית משפט השלום הנכבד לנסיבות ביצוע העבירה, ולנסיבותיו האישיות של המבקש, ומצא כי נוכח נסיבות מקלות שונות יש להסתפק כאן בעונש המאסר הנמצא ברף התחתון של מתחם הענישה אותו קבע.

נוכח כל אלה, השית בית משפט השלום הנכבד על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל (לריצוי מאחורי סורג ובריח), 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיף 144 ל חוק העונשין ), וקנס בסך של 5,000 ש"ח.

1.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. בערעורו, התמקד המבקש בטיעונים כנגד עונש המאסר בפועל שהושת עליו, וטען כי שגה בית משפט השלום הנכבד בכך שלא הסתפק בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בפסק דינו מתאריך 09.06.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש בחלקו הגדול, וקבע, בין היתר, כדלקמן:

"בית משפט קמא לא התעלם ממכלול הנימוקים לקולא בעניינו של המערער [המבקש כאן – ח"מ ] ונתן לכך ביטוי בגזר דינו ובעונש אותו גזר בסופו של יום על המערער. יתרה מזו, כפי שניתן ללמוד ממתחם העונש ההולם אשר נקבע על ידי כב' השופט קמא, אזי, העונש שנגזר על המערער הינו ברף התחתון של המתחם אותו קבע. בנסיבות האמורות, משאין סטייה כלל מהענישה הנוהגת, והעונש אף נוטה לקולא, אזי, לא מצאנו לנכון להתערב בגזר דינו של כב' השופט קמא".

בשולי קביעתו זו, נעתר בית המשפט המחוזי הנכבד לערעורו של המבקש ביחס לניכוי ימי מעצרו, וקבע כי אלה ינוכו מ-6 חודשי המאסר בפועל שהושתו עליו.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

טענות המבקש

2.

בבקשתו, חוזר המבקש על תמצית הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, וטוען כי נוכח המלצת שירות המבחן, נסיבות ביצוע העבירה, ונסיבותיו האישיות – יש מקום להסתפק בעונש מאסר בפועל אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, חלף מאסר מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

3.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה

להידחות . להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.

4.

הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תנתן על ידי בית משפט זה רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב )). זאת ועוד: כאשר מדובר בבקשה, אשר עניינה חומרת העונש, ההלכה היא שרשות ערעור תנתן רק במקרים נדירים במיוחד, שבהם התרחשה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה (ראו: רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.08.2009)).

בגדרי הבקשה שבפני, לא הצביע המבקש על טעם כלשהו התואם את ההלכות שנקבעו ב עניין חניון חיפה וב עניין אבו שנב הנ"ל. למעשה אין אף מחלוקת כי העונש שהושת עליו איננו חורג ממדינות הענישה המקובלת, ואף יתכן – כפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד – שהוא נוטה לקולא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

5.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם לגופם של דברים אינני סבור כי יש להיענות לבקשה. הן תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, הן נסיבות ביצוע העבירה, והן נסיבותיו האישיות של המבקש – נשקלו כולם בהרחבה על ידי הערכאות הנכבדות קמא, ושתיהן גם יחד הגיעו לכלל מסקנה כי העונש ההולם את מעשי המבקש צריך לכלול גם עונש מאסר בפועל, שירוצה מאחורי סורג ובריח. לא מצאתי כי במסקנתם זו שגו בתי המשפט הנכבדים קמא, ועל כן לא ראיתי הצדקה לכך שבית משפט זה ידרש לעניין "בגלגול שלישי".

6.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית . נוכח דחיית בקשת רשות הערעור, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב איפוא לריצוי עונש המאסר בפועל עד לתאריך 01.07.2013 בשעה 10:00 בבית המעצר "קישון", כשברשותו תעודת זהות, או דרכון. המבקש רשאי לתאם את הכניסה למאסר, כולל את האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.