רע"פ 4688/06 דוד כהן נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש נטען, כי בינו לבין שכנו (להלן - המתלונן) נתגלעה מחלוקת באשר לחנייה בחניון הבית המשותף בו הם מתגוררים. בעקבות כך, ריסס המבקש, בחודש פברואר 2002, צבע שחור על חלון רכבו של המתלונן וניקב את צמיגיו. עוד נטען, כי בחודש מרץ 2002, שעה שהשניים נפגשו והמתלונן נשא בידיו את בנו הפעוט, החלו הם בשיג ושיח, שעד מהרה עבר להחלפת מהלומות, במהלכן חבט המבקש בראשו של יריבו, זרה חול לעיניו, נשכו והכה אותו בגופו.

2.בית-משפט השלום קבע כי המבקש והמתלונן הפריזו בעדותם אודות ההתרחשויות, אך בכר את גרסת המתלונן לאירוע אותה מצא מהימנה יותר, הואיל והיא נתמכה בעדותו של אדם שלכאורה לא היה בעל עניין. אשר על כן, הורשע המבקש בתקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהעדר ראיה ישירה הקושרת את המבקש למעשה החבלה ברכב, הוא זוכה מאישום זה. בית-המשפט ראה חומרה יתרה בתקיפת המבקש את המתלונן שעה שהלה החזיק בבנו הפעוט, ותוך ששקל את נסיבותיו האישיות, גזר את דינו לשמונה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח והתחייבות כספית בסך של 20,000 ש"ח להימנע מעבירות אלימות במשך שנתיים.

4.המבקש ערער על פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובמהלך ערעורו החליף מספר פעמים את עורכי-הדין שייצגו אותו. הוא טען, כי בית-משפט השלום שגה כאשר נתן אמון בגרסת המתלונן, והתעלם מגרסתו שלו. בית-המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) לא מצא מקום או עילה להתערב בממצאי המהימנות, ודחה את הערעור באשר להכרעת הדין. עם זאת, נוכח מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, הועמד גובה הקנס שהושת עליו על סך של 5,000 ש"ח בלבד.

5.עתה עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הוא שב ומשיג על קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וטוען כי קביעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפניה ועם הכרעת-דינה. עוד מלין המבקש אודות הייצוג הכושל, לגרסתו, לו זכה.

6.דין הבקשה להידחות. מתן רשות לקיומו של ערעור נוסף יוחדה למקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית לה נודעת השלכה על ציבור רחב, ואין זה המקרה שבפני. השגותיו של המבקש כנגד הכרעת דינו ייוחדו לעניינו בלבד, והן נבחנו בהרחבה על ידי שתי ערכאות קמא. יתרה מכך, המבקש עותר להתערבותו של בית-משפט זה בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וזאת לא ייעשה על ידי ערכאת ערעור, אלא במקרים חריגים, ומקל וחומר שלא בידי ערכאת ערעור שנייה (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 551; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2). באשר לטענה בדבר ייצוג כושל – גם בה לא מצאתי ממש, ומכל מקום טענה מסוג זה אינה מצדיקה, בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, קיומו של ערעור נוסף (השוו רע"פ 8057/98 יורם זגורי נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

אשר על כן, הבקשה נדחית.