רע"פ 4713/08 אלכסה סוקול נ. מדינת ישראל

המבקשת הועמדה לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (פל 1164/06) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 18.7.2006 בשעה 13:10 לערך, נהגה המבקשת ברכב ברחוב שדרות ירושלים ברמת גן, כאשר עובר לכך, בתאריך 4.7.2006 נפסלה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 16 חודשים. המבקשת נהגה כאמור בעוד הפסילה בתוקף, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף.

ביום 14.2.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' ויטלסון ) את המבקשת בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתה.

ביום 17.10.2007, לאחר שמיעת הטיעונים לעניין העונש מפי הצדדים, ולאחר קבלת תסקיר מבחן, גזר בית המשפט על המבקשת שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים; וקנס בסך 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 5351-11-07). המבקשת עתרה להקלה בעונש על דרך ביטול עונש המאסר בפועל על דרך עבודות שירות אשר הושת עליה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' נד"ב ) דחה את הערעור בקובעו כי השיקולים של חומרת העבירות המיוחסות למבקשת, זלזולה בהחלטות רשויות החוק ועברה התעבורתי המכביד גוברים על שיקולי נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי הקשה. עוד ציין בית המשפט כי המבקשת הביעה בפני קצינת שירות המבחן את נכונותה לרצות את המאסר בעבודות שירות וכי יש לה רשת תמיכה חברתית שתסייע לה לעמוד במחויבות, ועל כן, אין מן הראוי שהמבקשת תחזור בה מדברים אלו. לאור זאת, קבע בית המשפט שהעונש שנגזר על המערערת מידתי ואיננו חורג ממתחם הסבירות ומהפסיקה המקובלת בעבירות מסוג זה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עותרת המבקשת להקלה בעונש שהושת עליה על ידי כך שיבוטל עונש המאסר בפועל על דרך עבודות שירות, לאור מצבה הכלכלי הקשה, העובדה שזו העבירה הראשונה שלה בנהיגה בזמן פסילה, וכי היא מבינה את חומרת העבירה ומקבלת אחריות למעשה ומביעה הסכמה להארכת תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה עליה כחלופה לעבודות השירות.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי והן מהטעם כי בנסיבות המקרה לא הייתה סטייה ממדיניות הענישה שמצדיקה מתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, לאור עברה התעבורתי המכביד של המבקשת הכולל בין היתר עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה באור אדום ולאור העובדה שהיא הביעה נכונות לרצות עונש על דרך עבודות שירות בפגישתה עם קצינת שירון המבחן .

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקשת, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקשת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות חמורות מאוד. הטענות אותן מעלה המבקשת בבקשתה נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליה הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות עברה התעבורתי המכביד שכולל עבירות חוזרות ונשנות כגון נהיגה ברמזור אדום, שימוש בטלפון סלולארי בזמן נהיגה, נהיגה בשכרות ועוד. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.