פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"פ
4837/00
בפני: כבוד
השופט מ' חשין
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט י' אנגלרד
המבקש: עומר
כנען
נ
ג ד
המשיבה: מדינת
ישראל
בקשה
לעיכוב ביצוע
החלטה
המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות מירמה כהגדרתן בפקודת מס הכנסה, ובעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף בניגוד לחוק העונשין.
כל עבירות אלו שהמבקש הורשע בהן בוצעו במטרה לחמוק מתשלום מס אמת. הכרעת הדין בבית-משפט השלום מחזיקה 34 עמודים, ובה מנתח בית המשפט במפורט ובמדוקדק את הראיות שהובאו לפניו ואת הטעמים להרשעתו של המבקש בדין. ההרשעה מיוסדת על הודעות שמסר המבקש לחוקרי מס הכנסה, על מסמכים שונים שהוצגו לפני בית המשפט, על עדויות אחדות ועל שיקרי המבקש. לסופו של דיון גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש בן שמונה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי. גזר דינו של בית-משפט השלום
ניתן
ביום 18.10.1999, אך לבקשת המבקש נידחה ביצועו.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, הן על ההרשעה
הן על גזר הדין, וביום 22.6.2000 דחה בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.
גם זו הפעם ביקש המבקש עיכוב ביצועו של עונש
המאסר, ובית המשפט המחוזי דחה את הביצוע עד ליום 12.7.2000.
המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט
העליון, והוסיף וביקש כי ביצוע עונש המאסר יידחה שוב. בית המשפט נעתר לבקשת
העיכוב, והחליט ביום 11.7.2000 כי ביצוע עונש המאסר יידחה עד למתן החלטה בבקשה
לרשות ערעור.
ביום 4.10.2000 החליט כבוד השופט אור כי בקשת
הרשות לערעור תידון לפני מושב שלושה, אך בנושא אחד בלבד, והוא: "האם ניתן היה
להשתמש בהודאות שניתנו במסגרת חקירה במס הכנסה גם להרשעת המבקש בעבירות אחרות אשר
אינן מנויות בפקודה אלא בחוק העונשין.".
ביום 15.3.2001
נידונה בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור, ובית המשפט החליט כי
מסכים הוא להכרעתו ולהנמקותיו של בית המשפט המחוזי. משהחליט כך, הוסיף בית המשפט
ודחה את בקשת הרשות לערער.
בית המשפט קבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו
ביום 15.4.2001.
עתה מונחת לפנינו בקשתו של המבקש מיום
4.4.2001, והיא בקשה כי נוסיף ונעכב את ביצוע גזר דין המאסר שהוטל עליו עד כי
יוכרע בבקשה שהוא מגיש למשפט חוזר. בקשתו זו למשפט חוזר מסמיך המבקש לראיות שלא
באו לפני בתי המשפט עד כה, ולטענתו יש בהן באותן ראיות כדי להוכיח עיוות דין שנגרם
לו ועדויות שקר שניתנו מטעם עדי התביעה.
עיינו בראיות החדשות שהמבקש מבקש לסמוך עליהן,
ונעיר בראשית כי ראיות אלו היו בידי המבקש לעת ההליכים שהיו בעניינו, חלקן לעת
ההליכים שהיו לפני בית-משפט השלום וחלקן לעת ההליכים שהיו לפני בית המשפט המחוזי.
אין ראיה "חדשה" אשר המבקש לא ידע עליה לעת ההליכים שהיו בבתי המשפט
בעניינו. אשר לגופן של הראיות, לא נתרשמנו כי יש בהן כדי להצדיק משפט חוזר, אלא
שההחלטה בשאלה זו נתונה, כמובן, לנשיא בית המשפט העליון. על צידנו שלנו נאמר, כי
אין באותן ראיות כדי להצדיק עיכוב ביצועו של עונש המאסר. יתר על כן: גזר דין המאסר
הושת על המערער לפני כשנה וחצי, ובנסיבות העניין אין זה ראוי כי נוסיף ונדחה את
ביצועו אך בשל אותן ראיות "חדשות", כביכול.
המבקש מבקש עוד כי נוסיף ונדחה את ביצוע עונש
המאסר בשל מצב בריאותו, ולעניין זה מצרף הוא כמה תעודות חתומות בידי רופאים. מסתבר
שהמבקש לקה, ככל הנראה, בליבו, אך כפי שמעיד הוא על עצמו, מסרב הוא להתאשפז
לביצועו של צינתור. גם לא שמענו מן המבקש כי ביני לביני אשפז עצמו לבית חולים
לביצועו של צינתור. גם מצב בריאותו של המבקש אינו מצדיק, אפוא, כי נדחה את ביצוע
עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו, כאמור בהחלטתנו
שמיום 15.3.2001, וחזקה על שלטונות בית הסוהר כי ידעו לטפל במבקש כראוי, ובהתאם
לצורך ולעניין אף יאפשרו לו להתאשפז לביצועו של צינתור.
הבקשה נדחית.
היום, י"ז ניסן התשס"א (10.4.2001).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט
העתק זה מתאים למקור 07.00048370
G
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי