מ"ח 5991/01 עומר כנען נ. מדינת ישראל

בקשה לקיום משפט חוזר על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב יפו (ת"פ 1717/97) המייחס לו שורה של עבירות לפי פקודת מס הכנסה, שעניינן מירמה ורישומים כוזבים בכוונה להתחמק מתשלום מס ועבירת זיוף על פי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן - חוק העונשין). ביום 4.10.99 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת נ' לידסקי) את המבקש במרבית העבירות שיוחסו לו. בהרשעתו הסתמך בית המשפט, בין היתר, על מספר הודעות שמסר המבקש לחוקרי רשויות המס בהן הודאות בחלק מן העובדות המופיעות בכתב האישום. ביחס לאחת ההודעות, שנגבתה ביום 21.8.95, נערך משפט זוטא אשר במסגרתו טען המבקש כי היא שקרית שכן היא נמסרה על ידו בתמורה להבטחה כי לא ייעצר וכי עניינו יסתיים בתשלום כופר. בית המשפט בחן את הטענות וקבע כי ההודעה קבילה, גם אם משקלה נפגם מעט. בית המשפט גזר את עונשו של המבקש לשמונה חודשי מאסר בפועל, לעשרה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים ולקנס בסך 20,000 ש"ח.

2.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (ע"פ 71417/99). ערעורו נסוב בעיקרו על קבילות ההודעות שנמסרו על ידו לחוקרי רשויות המס ועל חלק ממסקנותיו העובדתיות של בית משפט השלום. המבקש חזר על טענתו כי הודעותיו נמסרו בשל הבטחות שווא מצד חוקרי רשויות המס. המבקש קבל גם על העובדה כי בהרשעתו בעבירה לפי חוק העונשין, הסתמך בית משפט השלום על הודעות שנמסרו לחוקרי רשויות המס. על פי הטענה, על הודעות אלה חלה חובת סודיות המונעת את ביסוס הרשעתו עליהן. ביום 22.6.2000 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וא' חיות) את הערעור.

3.ביום 6.7.2000 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה (רע"פ 4837/00). ביום 4.10.2000 ניתנה למבקש רשות ערעור בשאלה אחת והיא: "האם ניתן היה להשתמש בהודאות שניתנו במסגרת חקירה בעניין מס הכנסה גם להרשעת המבקש בעבירות אחרות אשר אינן מנויות בפקודה אלא בחוק העונשין". ביום 15.3.2001 דחה בית המשפט (כבוד השופטים מ' חשין, ד' ביניש וי' אנגלרד) את הבקשה לגופה. בית המשפט קבע כי הוא מקבל את עמדת בית המשפט המחוזי על פיה ניתן היה להשתמש בהודאות האמורות לצורך הרשעת המבקש בעבירה לפי חוק העונשין.

4.ביום 27.4.2001 פנה המבקש ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי ייערך בעניינו משפט חוזר. הבקשה מושתתת על שני אדנים מרכזיים. ראשית, המבקש מצביע על מספר מסמכים - תמלילי שיחות ותצהירים - שלא הוצגו בפני הערכאות הקודמות ושיש בהם לטענתו, כדי להשפיע על תוצאות המשפט. מחומר הראיות האמור עולה, לטענתו, כי הודעותיו שנמסרו לחוקרי רשויות המס היו שקריות וכי הן נמסרו בשל ההבטחה שקיבל, לטענתו, כי בהגשתן יוכל להבטיח את אי הגשתו של כתב אישום נגדו. המבקש טוען גם כי הודה בעבירות שיוחסו לו בשל הלחץ הנפשי בו היה נתון בזמן חקירתו. על בסיס זה הוא טוען כי מתקיימת בעניינו העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן - חוק בתי המשפט). שנית, הוא טוען כי ייצוגו בפני הערכאות דלמטה היה בלתי הולם. הוא מצביע על שורה של עדים שמן הראוי היה, לטענתו, להעיד בבית משפט השלום. העובדה כי סנגורו, באותו הליך, נמנע מהעדתם מעידה על התרשלותו בייצוגו. הוא מצביע אף על מספר הערות של בית משפט השלום בהקשר זה מהן עולה, לטענתו, כי היה מקום להעדתם. עוד הוא טוען, כי עורך הדין שייצג אותו בערכאה הראשונה היה חסר נסיון, עובדה שהשפיעה לרעה על תוצאות ההליך. גם בנוגע לסניגורו בערכאת הערעור טוען המבקש כי הלה התרשל בתפקידו. על בסיס זה הוא טוען כי מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

5.היועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעתו, שהוגשה ביום 29.7.2001, מתנגד לבקשה. באשר למסמכים החדשים עליהם מצביע המבקש טוען היועץ המשפטי לממשלה כי אין בהם כדי להשפיע על תוצאות ההליך. הוא מציין כי הרשעתו של המבקש באישומים שיוחסו לו לא התבססה על הודעותיו בלבד. כל ההרשעות כולן נתמכו בראיות נוספות מלבד הודאותיו. יתר על כן, כל טענותיו של המבקש ביחס לקבילות הראיות מתייחסות להודעה אחת, מיום 21.8.95. המבקש לא התייחס כלל, וממילא לא הצליח לסתור, את יתר ההודעות שנמסרו על ידו. גם לגופו של עניין, ביחס להודעה האמורה הרי שבית המשפט הכריע, במסגרת משפט הזוטא, כי היא מהווה ראיה קבילה. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה כי מן המסמכים גופם לא עולה כלל כי הודעתו של המבקש נמסרה על ידו שלא כדין או כי הופעל עליו לחץ בלתי ראוי. באשר לטענותיו של המבקש לעניין ייצוגו הרי שלדעת היועץ המשפטי לממשלה אין הן מבססות כל עילה לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. באשר לאי העדתם של עדים מסוימים הרי שהיועץ המשפטי לממשלה סבור, לאחר בחינת הראיות לגופן כפי שהוגשו על ידי המבקש, כי לא היה בעדותם כל פוטנציאל של ממש להוכחת חפותו של המבקש. ממילא, לא היה באי העדתם על ידי סנגורו משום התרשלות. גם טענותיו באשר לסניגורו בערכאת הערעור אינן מבוססות כלל. בכל מקרה, טוען היועץ המשפטי לממשלה, לא הצליח המבקש להצביע על כל עילה מן העילות הקבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. העילות לקיום משפט חוזר קבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן - חוק בתי המשפט):

"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".

המבקש לא הוכיח כי בעניינו נתקיימה עילה מן העילות הקבועות בחוק. עיקר טענותיו של המבקש נסוב, כאמור בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, על קבילות הודעתו שנמסרה ביום 21.8.95 ועל המשקל שייחסה לה הערכאה הראשונה. ראשית, יצוין כי עיקר הרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו התבססה על "דברים שבכתובים" (עמ' 166 בהכרעת הדין) ולא על בסיס הודעותיו בלבד. יתר על כן, הטענות המועלות בבקשה לענין הודעתו נבחנו על ידי בית המשפט במשפט הזוטא שנערך בעניין. ואכן בית המשפט קבע כי משקלה של ההודעה האמורה נפגם במעט "אם כי במידה קטנה מאד" (עמ' 137 בהכרעת הדין). אולם, בית המשפט הוסיף גם כי טיבם ומידת פירוטם של הדברים שמסר המבקש בהודעתו האמורה מעידים על כך כי הודעתו לא נבעה מתוך רצון לרצות את חוקריו. טענתו המרכזית של המבקש הנוגעת להודעותיו נבחנה היטב, אפוא, על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה על ידה מכל וכל. טענה זו שבה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. אין מקום להידרש לטענה זו, בשלישית, במסגרת משפט חוזר. אכן, משפט חוזר איננו ערעור נוסף (מ"ח 8925/00 ביסאן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); מ"ח 2159/98 חיים גוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מ"ח 8188/99 בר-נוי שאול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם עיון בראיות שהמציא המבקש לגופן אינו מצביע על כך כי יש בהן כדי להשפיע על תוצאות משפטו במובן סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. אין בראיות כולן כל ממצא פוזיטיבי המטיל בספק את אמינות הודעתו. מכאן, שטענתו של המבקש כי מסר הודאה שקרית כדי שלא יועמד לדין איננה מבוססת.

7.גם טענותיו של המבקש ביחס לסניגוריו אינן מעוררות, על פניהן, כל חשש לעיוות דין במובן סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. העובדה, לכשעצמה, כי המבקש מצביע על עדים שעדותם, לטענתו, הייתה נחוצה אך סנגורו בחר שלא להעידם איננה יכולה לבסס את הטענה כי האחרון התרשל בתפקידו במובן המחייב עריכת משפט חוזר. המבקש לא הצביע על כל פגם מהותי בתפקודם של סניגוריו המעלה חשש כי נגרם לו עיוות דין. הטענה, כשלעצמה, כי נגרם לו עוול איננה יכולה, בהיעדר כל ביסוס חיצוני ממשי לטענתו, להצדיק קיומו של משפט חוזר (ראו: מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(2) 334, 356[א]).

בנסיבות אלה הבקשה, אפוא, נדחית.