רע"פ 4911/13 שמואל יעקובוב נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הנכבד מתאריך 3.6.2013 (כב' השופט כ' סעב ) ב-עפ"ת 17060-03-13, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על עונש של פסילה מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה, שהושת עליו בעקבות הודייתו במסגרת הסדר טיעון, אשר נכלל [לצד עונשים נוספים עליהם לא השיג המבקש] בגזר-דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן גם: בית המשפט לתעבורה ) מתאריך

20.2.2013 (כב' השופט ש' בנג'ו ) ב-פ"ל 1961-01-13.

להלן יובאו בקצרה הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 6.1.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה. בכתב האישום נטען כי בתאריך 3.1.2013 המבקש נהג ברכבו בסמוך לרחוב צה"ל 13 בחיפה והוא נעצר על-ידי ניידת משטרתית, בעקבות ביצוע של עבירת תנועה. באותו המעמד, התברר כי המבקש אף נהג ברכבו בניגוד לשני צווי פסילת רשיון שהושתו עליו (על-ידי כב' השופט ש'

יציב ) בשני הליכים קודמים, שהתנהלו נגדו בבית המשפט לתעבורה (בצו הראשון מתאריך 8.11.2009, בתיק 5086-10-99, נפסל המבקש מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה – למשך 4 חודשים ובצו השני מתאריך 14.2.2013, בתיק 2804-09-12 – למשך 10 חודשים).

נוכח מעשיו המתוארים לעיל, הואשם המבקש בעבירות הבאות: עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ); עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף במשמעותה בסעיף 2(א) ל פקודת

ביטוח

רכב

מנועי

[נוסח

חדש],

התש"ל-1970 ;

עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשמעותה בסעיף 10(א) ל פקודה ; עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף במשמעותה בסעיף 2 ל פקודה .

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים – וזו התקבלה (ראו: החלטת כב' השופט ש' בנג'ו מתאריך 7.2.2013 ב-מ"ת 1962-01-13). לאחר שהמבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד על החלטה זו, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שלפיו המבקש ישוחרר ל"מעצר בית" מלא וכי הוא יודה במיוחס לו בכתב האישום ויגזר עליו עונש מאסר בן 6 חודשים, אשר ירוצה על דרך של עבודות שירות. עוד הוסכם כי לגבי שאר רכיבי העונש – יהיו הצדדים חופשיים בטיעוניהם. בתאריך 9.1.2013 הוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט לתעבורה הנכבד. באותו המעמד הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, על בסיס הודייתו האמורה, והפנה אותו לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

4.

בתאריך 20.2.2013 גזר בית המשפט לתעבורה הנכבד את עונשו של המבקש, כאשר חוות דעת הממונה על עבודות השירות היתה מונחת בפניו, ולאחר שנשמעו הטיעונים לעונש. בית המשפט לתעבורה הנכבד הדגיש בגזר-דינו את החומרה הרבה שעולה מעבירת הנהיגה בזמן פסילה – שהיוותה, לעמדתו: "זלזול בחוק ובצווי בית המשפט". בית המשפט לתעבורה הנכבד עמד עוד בגזר-דינו על עברו התעבורתי המכביד של המבקש, הכולל הרשעות ב-38 תיקי תעבורה שונים (בין היתר: בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף). בית המשפט לתעבורה הנכבד הדגיש עוד בגזר-דינו, כי המבקש הוא מי ש: "פעם אחר פעם חזר וביצע את העבירות של נהיגה בזמן פסילה", וכי העונש הראוי בגין מעשיו אלו הינו מאסר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, בית המשפט לתעבורה הנכבד התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש וברצונו האמיתי להשתקם וקבע כי העונש המוסכם בגדרי הסדר הטיעון נראה אמנם מקל במיוחד, אך הינו כזה שלא חורג ממתחם הענישה המקובל. לפיכך בית המשפט לתעבורה הנכבד גזר על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו על דרך של עבודות שירות; הפעלת עונש מאסר על תנאי שהושת על המבקש בתיק 2804-09-12 (בתאריך 14.10.2012), שירוצה בחופף לעונש המאסר דלעיל; פסילת המבקש מלקבל, או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים (במצטבר לכל פסילה אחרת); הפעלת עונש של פסילה על-תנאי של 3 חודשים, שהושת על המבקש בתיק 2804-09-12, בחופף לעונש הפסילה דלעיל; 8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים. בנוסף השית בית המשפט לתעבורה הנכבד על המבקש קנס בגובה 1000 ש"ח (שישולם ב-4 תשלומים), או 10 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט לתעבורה הנכבד למבקש להפקיד לאלתר תצהיר בצירוף אישור ממשרד הרישוי, לצורך תחילת מנין תקופת הפסילה שהשית עליו (מאחר שהמבקש לא היה בעל רישיון נהיגה באותה העת).

5.

בתאריך 10.3.2013 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה הנכבד על עונש הפסילה שהושת עליו בגזר-דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד. בתאריך 22.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הערעור, תוך שהוא מאשר את גזר-דינו של בית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש בפסק-דינו את עברו התעבורתי המכביד של המבקש, וכן את ההתעלמות שלו מצווי פסילה של בית המשפט לתעבורה, וזאת חרף העונשים המותנים, שריחפו מעל לראשו. באשר לנסיבות האישיות והמשפחתיות הייחודיות, בהן התבקשה התחשבות, ובכללן: מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, הצורך לנייד את בנו הסובל מנכות בשיעור של 100% ומרותק לכיסא גלגלים – למסגרות טיפוליות שונות, ומצבה הבריאותי של בתו (שעברה סדרה של ניתוחים) – קבע בית המשפט המחוזי הנכבד, כדלקמן:

" ... הוא [המבקש – ח"מ ] חזר ונכשל בביצוע אותן עבירות ולכן נסיבות אישיות, הגם שהן קשות, אינן יכולות להיות תעודת חסיון מענישה הולמת למי ששב וחוזר על הפרות החוק, למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות בדרך של הטלת עונשים צופי פני העתיד. ברי כי קיום החוק וכיבודו אינו נר לרגלי המערער."

כן ציין בית המשפט המחוזי הנכבד בגזר-דינו כי, ככלל, הענישה המקובלת בגין העבירות בהן הורשע המבקש, הינה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, כאשר רק בנסיבות מסוימות – ריצויו יהיה על דרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין בגזר דינו עוד, כשהוא מאמץ את עמדת המשיבה בנקודה זו, כי מאחר שרכיב עונש המאסר, היווה נדבך מרכזי בהסדר הטיעון – בית המשפט לתעבורה נדרש ליצור איזון בין סוגי העונשים השונים, כך שעונש הפסילה שהושת על המבקש הוחמר.

6.

מכאן הבקשה שבפני המכוונת כנגד תקופת הפסילה שהושתה על המבקש, והדגש בה הוא על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש.

טענות הצדדים בבקשה

7.

המבקש טוען, באמצעות בא-כוחו, כי יש להיעתר לבקשתו זו מ"שיקולי צדק". לשיטתו גם מקום שבו לא מתעוררת סוגיה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך – ראוי, לעיתים, להתיר ערעור על-מנת לתקן את המעוות. ביתר פירוט טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות (הנזכרות בפיסקה 5 שלעיל), מעוררות "שאלה אנושית מצפונית" ממדרגה ראשונה. בתמיכה לטענותיו אלו, מפנה המבקש לפסיקה, שבגדרה בית משפט זה נענה לבקשות רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי", הגם שלא התעוררה בהן שאלה עקרונית. כך למשל, מפנה המבקש ל-רע"פ 6351/08 טורנהיים נ' מדינת ישראל (10.12.2008), שבגדרו הופחת עונש מאסר בפועל שהושת על מבקש, בשים לב לעמדתה הסלחנית של משפחת הקורבן כלפיו ובשל העובדה כי המבקש שם היה מלווה רכב הסעות (ולא הנהג) בתאונה בה נהרג ילד צעיר (והמבקש שם אף סבל מבעיות פסיכיאטריות כתוצאה מן התאונה). כן מפנה המבקש בהקשר זה ל-רע"פ 401/01 אבו

גנאם

נ'

מדינת

ישראל , פ"ד נו(3) 138 (2002), אשר בגדרו הופחתו העונשים שהושתו על המבקשים שם, בהתחשב בגילם הצעיר, ובכך שבאותו המקרה, דובר בעבירה הראשונה אותה הם ביצעו.

8.

המשיבה מצדה סבורה (כפי שעולה מתגובתה שבאה בעקבות החלטתי מתאריך 9.7.2013), כי נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, אינן עומדות באבני-הבוחן לקבלת בקשה למתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי", ואף כי אין בהן כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהשיתה הערכאה הדיונית. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בהתחשב בגיליון ההרשעות העמוס בעבירות תעבורה של המבקש (המונה כאמור לא פחות מ-38 הרשעות)

– העונש שהושת עליו בבית המשפט לתעבורה איננו חורג מגדר הסביר והוא אפילו נראה מקל יחסית. עוד מציינת המשיבה בהקשר זה את הזמן הקצר שחלף מאז הורשע המבקש בעבירה דומה לזו העומדת במוקד הבקשה דנן. לבסוף מציינת המשיבה, כפי שהדגישו הערכאות הנכבדות הקודמות, כי ברגיל היה ראוי להשית על המבקש מאסר מאחורי סורג ובריח.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בחומר שצורף לה ובתגובת המשיבה לבקשה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . הנימוקים לכך יובאו מיד בסמוך.

10.

הלכה היא כי בית משפט זה יעניק, ככלל, רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר

חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 4515/07

אבו שנב נ' מדינת ישראל

(17.10.2007)), או במקרים שמגלים אי-צדק בולט, או מעלים חשש של עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/13

חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013);

רע"פ 2258/13 מאירוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013); רע"פ 2744/13

אברמוב נ' מדינת ישראל (30.4.2013)).

11.

בנסיבות הבקשה שבכאן – המבקש (ולזכותו יאמר הדבר) – לא מנסה לשוות לבקשתו אופי של בקשה עקרונית, אלא שהוא בוחר לתלות את נימוקיו בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות. לפיכך בחנתי את החומר הרלבנטי ולאחר עיון ושיקול הגעתי לכלל מסקנה כי אין בנתונים שהוצגו אף שהם מכבידים, כדי להצדיק מתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי". אכן בית משפט זה שוקל, לעיתים, בגדר שיקוליו האם להיעתר לבקשה מסוג זה – גם את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש ואולם הוא מחויב להציב, מנגד, גם אינטרסים ציבוריים שונים ובהם האינטרס הציבורי של ההגנה על שלום המשתמשים בדרך וכיבוד שלטון החוק. לדידי, בנסיבות העניין – נוכח התנהגותו של המבקש, אשר זלזל פעם אחר פעם בחוק ובזולת, האינטרס הציבורי מחייב לבכר פה שיקולים של גמול והרתעה (עיינו והשוו: רע" פ 11031/08

חסן נ' מדינת ישראל

(4.1.2009 )). כאן אוסיף עוד כי נסיבותיהם של המבקש ומשפחתו נשקלו באופן מעמיק וממצה בשתי ערכאות, שסברו, שבנסיבות "רגילות" העונש ההולם את מעשי העבירה בהם מדובר – היה מחייב עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואולם הן בחרו שלא למצות את הדין עם המבקש – בשל הנסיבות ולכן איפשרו לו לרצות את העונש, על דרך של עבודות שירות. עוד יצוין כי התקופה הממושכת-יחסית של עונש הפסילה שהושת על המבקש (לגביו הצדדים היו חופשיים בטיעוניהם), משקפת את האיזון שערך בית המשפט לתעבורה ושאושר על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בין רכיב המאסר, שעליו הוסכם כאמור בהסדר הטיעון המקל – לבין שאר רכיבי העונש. לפיכך לא מצאתי כי המקרה הנדון, הוא מסוג המקרים, בהם יתערב בית משפט זה בעונש הפסילה שהושת על המבקש, כך שתינתן לו רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי" בנושא זה, וזאת במיוחד כאשר העונש האמור לא חורג מגדרן של ההלכות הנוגעות להתערבות ערכאת הערעור – בחומרת העונש (עיינו לדוגמה: רע"פ 1276/13

שושן נ' מדינת ישראל (20.02.2013); רע"פ 905/13

חייק נ' מדינת ישראל (11.02.2013); רע"פ 8527/12

ששון נ' מדינת ישראל (28.11.2012)).

12.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שהן מבחינת ההלכה הדנה במתן רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי", והן מבחינת מכלול הנסיבות והשיקולים – אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. לפיכך – בקשת רשות הערעור נדחית.