רע"פ 4978/04 פנחס בטון נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' אלרון ) מיום 24.5.04 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופטת ו' טויסטר ) מיום 1.2.04.

ביום 10.12.02 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה בלא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; ושימוש בטלפון, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב-האישום וביום 1.2.04 נגזר דינו בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה. כעולה מגזר הדין, ביום 17.3.99 נגזר על המבקש עונש מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים לאחר שנמצא נוהג כשאין לו רישיון נהיגה, ביטוח ורישיון רכב. בעודו בתקופת התנאי, נתפס המבקש שוב כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה וביטוח. הוא הורשע ביום 20.3.00 ונגזרו עליו, בין היתר, 12 חודשי פסילה בפועל. ביום 1.8.00 נתפס המבקש שוב, כשהוא נוהג בפסילה, אך ביום 20.11.01 החליט בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בין היתר, להאריך את תקופת המאסר על תנאי שנגזרה עליו משום שבא-כוחו הצהיר כי מרשו מעוניין לחזור למסגרת נורמטיבית. על אף זאת, נתפס המבקש שוב, בשני מועדים שונים, כשהוא נוהג בפסילה, כאמור בכתב האישום נשוא בקשה זו. נוכח כל זאת, גזר בית משפט השלום על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל ועוד 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; הפעיל את עונש המאסר על תנאי למשך 9 חודשים, שהיה תלוי כנגד המבקש, לריצוי באופן חופף; בית המשפט פסל את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים במצטבר ליתר הפסילות שהוטלו עליו עד אותו מועד; והפעיל עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, כפי שנפסק על-תנאי בבית המשפט לתעבורה בחיפה ביום 20.11.01 לריצוי באופן חופף.

כאמור, נדחה ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש. בפסק דינו ציין בית המשפט קמא כי לאור הישנות עבירות התעבורה שביצע המבקש על אף היותו בתקופת פסילה ותנאי, הקלה עמו שופטת בית משפט השלום, בין היתר, בכך שהחליטה להפעיל את עונש המאסר על תנאי שנגזר עליו בתיק קודם בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.5.04. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

ביום 28.5.04 דחיתי את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו עד מתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

בבקשת רשות הערעור טען בא-כוח המבקש כי היה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, כמי שנגמל מסמים לאחר 20 שנות שימוש והוא עושה מאמצים ניכרים לשיקום משפחתו וחייו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שדנו בעניינו של המבקש, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בגלגול שלישי בעונש שנגזר על מבקש, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות במיוחד, אשר אינן מתקיימות בענייננו. בפני בית משפט השלום לתעבורה ובית המשפט המחוזי, הונח תסקיר המבחן המפרט את מצבו האישי והמשפחתי של המבקש. בגזרו את דינו, נתן בית משפט השלום דעתו להליכי השיקום שעבר המבקש ולהשפעת עונש המאסר על המשך חייו. כך גם בית המשפט המחוזי, בבחנו את גזר הדין שהושת על המבקש, לא התעלם מהנסיבות המיוחדות המאפיינות את מקרהו של המבקש. יחד עם זאת, ובהתחשב באמור, הוחלט כי על מנת לרסן את אורחות נהיגתו של המבקש, יש צורך בעונש מרתיע שימנע ממנו לנהוג כל עוד פסול הוא מלהחזיק ברישיון נהיגה. בבקשתו, לא העלה בא-כוח המבקש נסיבות חדשות, שלא הובאו בפני בתי המשפט דלמטה, שיש בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה זו, בגלגול שלישי.

מעבר לנדרש אוסיף כי במקרה הנדון, באיזון שבין החשש לנסיגה שעלולה להיגרם במצבו האישי והמשפחתי של המבקש עקב ריצוי עונש המאסר בפועל, לבין הצורך להגן על חיי הנוהגים בדרכים והולכי הרגל, מתחייבת ההגנה על האחרונים ולפיכך גזר הדין שהושת עליו אינו מצדיק, על-פניו, התערבות של ערכאה נוספת לבחינתו.

לפיכך, הבקשה נדחית.