רע"פ 5064/14 רבחי נתשה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א' רומנוב ; ד' מינץ ; א' נחליאלי חיאט ), בעפ"ג 39249-04-14, מיום 19.6.2014, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ ), בת"פ 20811-11-10, מיום 30.3.2014.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המחזיק ארבעה אישומים, אשר במסגרתם מפורטות עבירות מס רבות. העבירות בוצעו במהלך השנים 2008-2007, בהיקף נרחב, ובסך הכל נגרע מן הקופה הציבורית סכום של כ-1.7 מיליון ש"ח. על יסוד הודאתו בכתב האישום, הורשע המבקש בעבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, כדלהלן: 4 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1); עבירה לפי סעיף 117(ב)(5), בנסיבות סעיף 117(ב2)(3); 12 עבירות לפי סעיף 117(א)(6); וכן 17 עבירות לפי סעיף 117(א)(5).

3.

דינו של המבקש נגזר ביום 30.3.2014, ובמסגרת גזר הדין הדגיש בית משפט השלום את הערכים החברתיים החשובים הנפגעים מביצוע עבירות מס, ואת חשיבותה של ענישה מרתיעה במקרים מעין אלה. בית המשפט קבע מתחמי ענישה ההולמים את האישומים, בשים לב לעבירות ולנסיבות השונות. לאחר זאת, נסקרו הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ובהם הודאתו של המבקש במיוחס לו; מצבו המשפחתי; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות; ועברו הפלילי של המבקש. בנוסף, ייחס בית משפט השלום חשיבות לכך שהמחדלים לא הוסרו, ולוּ בחלקם. לאור מכלול השיקולים, ראה בית המשפט לגזור על המבקש עונשים הנמצאים " ברובד הנמוך של מתחם העונש ", בכל אחד מן האישומים. בסך הכל השית בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר, לריצוי בפועל; 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מס מסוג פשע; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת מס מסוג עוון; קנס בסך 120,000 ש"ח; התחייבות בסך 120,000 ש"ח.

4.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, בטענה כי בית משפט השלום החמיר בעונשו יתר על המידה. בפסק דין, מיום 19.6.2014, קבע בית המשפט המחוזי, כי חומרת העונש איננה מגלה עילה להתערבות. זאת, בין היתר, נוכח היקפן הרחב של העלמות המס ואי הסרת המחדלים. עוד נקבע, כי עונשו של המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ו" המתחייבת בנסיבות העניין ", ולפיכך נדחה הערעור.

הבקשה לרשות ערעור

5.

בבקשה לרשות ערעור, חזר המבקש וטען, כי העונש שהוטל עליו " חורג בחומרתו ממתחם הענישה ההולם בתיקים ובנסיבות מעין דא, באופן שגרם למבקש עיוות דין ". עוד נטען, באריכות, נגד האופן בו יושם תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113), על-ידי בית משפט השלום. לטענתו של המבקש, שגו הערכאות הקודמות בכך שלא העניקו את המשקל הראוי לשיקולים התומכים בהקלה בעונשו. בין היתר, מנה המבקש את השיקולים הבאים: מצבו הכלכלי של המבקש; שיקולי שיקום; נסיבותיו המשפחתיות של המבקש; משך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות; והעדרו של עבר פלילי למבקש בעבירות דומות.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ", דין הבקשה להידחות. המבקש משיג על חומרת העונש שהושת עליו, ובהקשר זה כבר נפסק פעמים רבות, כי רשות ערעור לעניין העונש תינתן רק במקרים של סטיה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת במקרים דומים ( רע"פ 4902/14 צבאן נ' מדינת ישראל (16.7.2014); רע"פ 4892/14 שאקר נ' מדינת ישראל (15.7.2014); רע"פ 4185/14 גולן נ' מדינת ישראל (22.6.2014)). בניגוד לטענתו של המבקש, העונש שהושת עליו איננו נמנה על מקרים אלה, ולא נגרם לו עיוות דין כלשהו (וראו גם: רע"פ 1717/14 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30.3.2014) (להלן: עניין ליזרוביץ ); רע"פ 7964/13 רובינשטיין נ' מדינת ישראל (31.12.2013); רע"פ 3385/13 דימיטשטיין נ' מדינת ישראל

(29.5.2013) ). למסקנה דומה ניתן להגיע גם מתוך עיון בטבלת הפסיקה שצורפה כנספח לבקשה דנן. בנוסף יש לציין, כי טענותיו של המבקש במסגרת הבקשה דנן, חוזרות על טענות שכבר נטענו ונדונו על-ידי הערכאות הקודמות. בכך, מהווה הבקשה לרשות ערעור מעין ניסיון לערוך " מקצה שיפורים ", ולכך אין מקום במסגרת ההליך הנוכחי ( רע"פ 4323/ 14 מולדובן נ' מדינת ישראל (26.6.2014);

רע"פ 3364/14

מנצור נ' מדינת ישראל (9.6.2014) ).

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, יצויין, כי יש לדחות את טענותיו של המבקש גם לגופן. ברקע הדברים, נזכיר את הגישה העקרונית ביחס לעבירות מעין אלה שביצע המבקש, ועל פיה:

"יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות המס, בשל הפגיעה באינטרסים חברתיים חשובים כתוצאה מביצוע עבירות אלו, היינו: פגיעה בקופת המדינה ובערך השוויון בין האזרחים הנדרשים לשלם מס אמת. חומרה זו הובילה לגישה, לפיה בעבירות המס יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובכלל זה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיף אותו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם" ( עניין ליזרוביץ , בפסקה 7)

8.

בנידון דידן, בית משפט השלום הלך במתווה שקבע המחוקק בתיקון 113, ונתן את דעתו למכלול שיקולי הענישה. בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות מובהר במפורש, כי ניתן משקל גם לשיקולים הרלוונטיים לקולה. לצד שיקולים אלה, עמדו על הפרק שיקולים כבדי משקל לצד החומרה, כמפורט בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, ואינני רואה צורך לחזור ולפרטם. בהינתן מכלול הנסיבות, העונש שהושת על המבקש הוא הולם, גם אם איננו קל.

9.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

10.