רע"פ 5128/07 דניאל רוזן נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בכפר-סבא הרשיע את המבקש בביצוען של מספר עבירות: תגרה במקום ציבורי, תקיפה חבלנית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 191, 380 ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת האישום השני, הוא האישום הניצב במרכזה של הבקשה הנוכחית, נקבע כי על רקע ויכוח שנתגלע בין המבקש למתלונן, הגיע האחרון לשער ביתו של המבקש וחבט בו בצורה מאיימת. בתגובה, יצא המבקש מביתו והכה את המתלונן בראשו באמצעות מוט ברזל – מעשה שגרם לו לחבלות בפנים ובקרקפת. כאשר הגיעו שוטרים למקום, סרב המבקש להילוות אליהם והתנגד פיזית לאיזוקו. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 3,000 ש"ח.

2.

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, טען המבקש כי יש לבטל את הרשעתו בתגרה, הואיל ולא הוכח כי התרחשה במקום ציבורי דווקא. את עיקר טענותיו אודות ההרשעה באישום השני הפנה המבקש כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-משפט השלום. עוד טען בקשר לאישום זה, כי מעשיו חוסים בצילן של הגנות אחדות מאלו המנויות בדין: הגנה עצמית, צורך והגנה מן הצדק, וזאת בשל מחדלי החקירה שהתרחשו בעניינו, ועקב האכיפה הסלקטיבית של הרשויות אשר נמנעו מלהעמיד לדין את המתלונן. לבסוף, טען המבקש גם נגד חומרת העונש וביקש להקל בו.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, תוך שהוא מזכה את המבקש, מחמת הספק, מהאישום הראשון, ודוחה את הטענות כנגד ההרשעה באישום השני. בעקבות כך הקל בית-המשפט המחוזי בעונש המאסר שהושת על המבקש, והעמידו על שלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות.

3.

עתה עותר המבקש, ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. את בקשתו הוא מנמק בשני טעמים: הפרת הבטחה שלטונית ואכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל ורשויות התביעה. על פי גרסת המבקש, הבטיח לו קצין משטרה לסגור את התיקים שנפתחו נגדו אם ימסור תיעוד מפליל כנגד המתלונן ואחרים, תיעוד אשר היה אמור לשמש אותו בחקירת המתלונן ועדי התביעה במשפטו-שלו. בעקבות אותה הבטחה מסר המבקש את התיעוד שהיה בידו, אולם המשיבה הפרה את הבטחתה לסגור את התיקים. ועוד נטען, כי המבקש הגיש מספר גדול של תלונות נגד המתלונן, אך המשטרה לא טרחה להעמידו לדין, אף לא בגין חלקו באירועים בהם עוסק האישום השני.

4.

דין הבקשה להידחות. הטענה בדבר הבטחה שלטונית שהופרה, שמטבעה מחייבת בירור עובדתי, לא הועלתה בפני הערכאות הקודמות, ואין להידרש לה כאשר היא מועלת לראשונה בגדרה של בקשה זו (השוו רע"פ 162/05 קיינבסקי נ' ויסוצקי , לא פורסם; רע"פ 10584/04 כהן נ' מדינת ישראל , לא פורסם). המבקש אמנם טען כי סנגורו העדיף שלא להעלות טיעון זה בהליכים אשר התקיימו בפני הערכאות הקודמות, אולם הסבר זה אינו מצדיק קיומו של ערעור נוסף, באשר ההליך הנוכחי לא נועד לשמש "מקצה שיפורים" לבעל-דין המתקשה להשלים עם פסק הדין בערעור (רע"פ 3344/06 בן גביר נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

באשר לטענה האחרת - אכיפה סלקטיבית, גם בה אין ממש. המבקש תקף אדם וחבל בו תוך שימוש במוט ברזל. התנהגות זו חייבה את העמדתו לדין בין אם ננקטו נגד יריבו הליכים משפטיים ובין אם לאו. כך או כך, בקביעת עונשו של המבקש התחשב בית-המשפט המחוזי בהתנהגותו המתגרה של המתלונן, ובכך די כדי לסלק כל חשש לעיוות דין.

הבקשה נדחית.