רע"פ 10605/07 יחיא חוסאם נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש בגרימת מוות ברשלנות ובנסיעה לאחור תוך גרימת סיכון, עבירות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. נקבע, כי המבקש נסע לאחור ברכבו ופגע בהולכת רגל כבת שמונים, אשר נפגעה ובהמשך נפטרה מפצעיה. בעקבות הרשעתו, ונוכח עברו הפלילי המכביד, נגזרו למבקש 10 חודשי מאסר, שנת מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח ופסילת רישיון למשך 10 שנים.

בגדרו של ערעור אותו הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, טען המבקש כי לא היה בחומר הראיות כדי לבסס קשר סיבתי בין קרות התאונה לבין מותה של המנוחה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, ומכאן הבקשה שבפני ליתן למבקש רשות לערער, במסגרתה הוא שב ומעלה השגות כנגד הרשעתו. המבקש טען עוד, כי מאחר ולא נערכה נתיחה של גופת המנוחה לאחר המוות, נפגמה יכולתו להתגונן, ועל כן זכאי הוא לחסות בצילה של "הגנה מן הצדק".

2.

דין הבקשה, אשר נוסחה כהודעת ערעור לכל דבר ועניין, להידחות. כידוע, דיון בפני ערכאה נוספת יוחד למקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית לה נודעת השלכות גם על מתדיינים נוספים. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. יתרה מכך, טענות המבקש, רובן ככולן, מופנות כנגד ממצאים שבעובדה, בהם אין ערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, נוטה להתערב, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להידחות ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 3908/07 קיקוזשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 20.5.2007)). כך או כך, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות – ובכך די. באשר לטענה בדבר "הגנה מן הצדק" – אין לטענה זו מסד עובדתי להתבסס עליו, ולא בכדי. המבקש החמיץ את המועד להעלות טענה זו, כאשר נמנע מלטעון אותה בפני ערכאות קמא (רע"פ 5128/07 רוזן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.7.07), והאסמכתאות שם). ההליך של בקשת רשות ערעור לא נועד להוות "מקצה שיפורים" לבעל-דין המתקשה להשלים עם תוצאות משפטו, ואף משום כך אין להידרש לטענה זו עתה (רע"פ 3344/06 בן גביר נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (טרם פורסם, 6.11.06)).

אשר על כן הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.