פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
5146/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יהונתן שרעבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
5.5.09 בעפ"ת 10448-03-09 שניתן על ידי כבוד השופט כמאל סעב
בשם המבקש:
עו"ד אלי קדמי
החלטה
נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בחיפה (תת"ע 695-01-09) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3)
לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ותקנה 169א' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 26.9.2008, בשעה 02:00 נמצא המבקש נוהג ברכבו בשכרות כאשר ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו היה 345 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.
המבקש זומן לדיון ליום 26.1.09. ביום הדיון לא הופיע המבקש או מי מטעמו, לטענתו בשל בלבול כאשר היה סבור כי ההזמנה הינה ליום 29.1.09, אז הגיע עם אביו לבית המשפט. לאור אי התייצבותו של המבקש הרשיע אותו בית המשפט לתעבורה בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו 28 חודשי פסילת רישיון בפועל וקנס בסך 2,000 ש"ח.
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין וביום 18.2.09 דחה בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ש' בנג'ו ) את הבקשה מן הטעם שהמבקש לא הראה נימוק מוצדק להיעדרותו מהדיון.
המבקש ערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 10448-03-09).
ביום 5.5.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט כ' סעב ), בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי המבקש לא הראה סיבה מוצדקת להיעדרותו מהדיון וכי אין בטענה כי התבלבל במועד כדי להוות טעם מספיק לכך על פי ההלכה הפסוקה. כן נקבע כי המבקש לא הראה חשש כי נגרם לו משום עיוות דין מאחר ולא חלק על הנטען בכתב האישום אשר לגביו קיימת חובת פסילה מינימאלית של 24 חודשים.
בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש ל בית המשפט המחוזי נדחתה ביום 7.6.09.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי בנסיבות העניין מדובר היה בטעות בתום לב של המבקש ואביו ומבקש את ביטול פסק הדין והשבת העניין לבית המשפט לתעבורה. כן נטען כי למבקש טענות טובות כנגד כתב האישום, ועיקרן בכך שנפל פגם בבדיקת השכרות עקב זמני עריכתה בכך שלא המתינו 20 דקות טרם ביצוע הבדיקה. לשיטתו לא העלה הוא טענות אלו קודם לכן עקב רצונו לשמור על זכויותיו והגנתו במשפט. נוסף לכך נטען כי מדובר בעונש חמור ביותר בנסיבות העניין מאחר ושלילת רישיון הנהיגה של המבקש תגרום לו להפסד עבודתו ממנה מממן הוא אף את לימודיו באוניברסיטה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בנסיבות העניין אין בטענת המבקש כי התבלבל במועד הדיון כדי להוות טעם המצדיק את אי ההתייצבות (ראו, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 279 (1985). אין גם מקום להישמע לטענותיו לגופו של עניין משטענות אלו לא הובאו ככל הנראה בגדר הבקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט לתעבורה או אף בערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' באב התשס"ט (28.7.2009).
ש ו פ ט