פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א
5242/01 - ה'
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותרת:
זיוה לוין
נגד
המשיבים
:
1.
עו"ד גד שילר
2. כונס הנכסים הרשמי
עתירה
לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט
העליון
בע"א 5709/99 מיום 18.6.01 שניתן
על-ידי
כבוד הנשיא א' ברק והשופטים י' זמיר
וא'
פרוקצ'יה
בשם
העותרת: עו"ד י' הס
המשיב
1: בעצמו, עו"ד ע' אדרי
בשם
המשיב 2: עו"ד צ' קויש
ה ח ל ט ה
בעלה-לשעבר של העותרת הוכרז פושט-רגל. כמה שנים קודם לכן העביר לה את חלקו בזכויות בבית מגוריהם המשותף. לבקשת הנאמן (המשיב 1), שהוגשה כבקשה למתן הוראות, ביטל בית המשפט המחוזי את ההענקה, מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם1980-. ערעור שהגישה העותרת לבית המשפט העליון נדחה. העותרת הגישה עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-הדין. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
רוב השגות העותרת כוונו כלפי היבטיו הדיוניים של ההליך, הן בערכאה הראשונה והן בשלב הערעור. כך, למשל, הלינה העותרת על כך שבית המשפט נזקק לתביעת הנאמן כלפיה, אף שזו הוגשה במסגרת בקשה למתן הוראות, ולא בגדר תובענה. כן קבלה העותרת על שלא ניתן לה להעיד ולחקור עדים מסוימים; על שלא הותר לה לקבל מסמכים שונים המצויים בידי הנאמן; על שבקשתה לצירוף ראיות בשלב הערעור נדחתה; ועוד כיוצא באלה. כן הלינה על הרף הראייתי הנמוך מדי, לדעתה, שנדרש מן הנאמן להוכחת תביעתו כלפיה, ועל צדקתן של קביעות עובדתיות שונות, שעל יסודן נתקבלה תביעת הנאמן.
העתירה אינה מגלה עילה לקיום דיון נוסף. העותרת ניסתה אמנם להראות, כי בקביעות שנכללו בפסק-דינו של בית המשפט העליון, ביחס לעניינים שעליהם השיגה בעתירתה, יש משום חידוש הלכתי. אך, לאמיתו של דבר, בקביעות עליהן הלינה העותרת יש אך יישום של הלכות קיימות לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. השגות העותרת עליהן הינן בגדר "ערעור נוסף" על פסק-דינו של בית המשפט העליון. אך, כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה, אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).
העתירה נדחית.
ניתנה היום, ט"ו בחשון תשס"ב
(1.11.01).
ש
ו פ ט