רע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, בהיעדרו, בבית-המשפט לתעבורה בחדרה בעבירה של נהיגה ברכב שעליו נמסרה הודעת אי שימוש - עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 - ונגזרו עליו עונש של פסילת רישיון למשך 3 חודשים, עונש של פסילה על תנאי למשך 4 חודשים וקנס בסך 1,000 ₪.

2.בא-כוח המבקש עתר לביטול פסק-הדין וטען כי לא התייצב לדיון עקב טעות ברישום ביומנו ועוד טען כי יש לאפשר את קיום הדיון במעמד שני הצדדים ולו לעניין העונש. בית המשפט (כבוד השופטת נ' פלד) דחה את הבקשה בציינו כי המבקש עצמו התייצב לדיון הראשון שהתקיים וקיבל הודעה על מועד ישיבת ההוכחות ואף על פי כן, לא הופיע במועד שנקבע. עוד ציין בית-המשפט, כי בא-כוח המבקש לא הציג ייפוי-כוח מטעם לקוחו וכי גם לגופו של עניין, אין הבקשה מעלה טענות הגנה.

3.המבקש ערער על פסק-דינו של בית-משפט השלום בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף), שם חזר והעלה את הטענות לעניין ביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר מרשו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי על-מנת שיבוטלו הכרעת-דין וגזר-דין שניתנו בהיעדר הנאשם נדרשת, על-פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו, וכבר נפסק במקרה שנסיבותיו דומות, כי שיכחה של מועד הדיון אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק-דין וקיום דיון נוסף (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3) 279). בית-המשפט הוסיף וקבע כי טעות מסוג זה שנעשתה על-ידי עורך-דין כמוה כטעות של לקוחו, הגם שבמקרה דנן, המבקש עצמו לא הגיע לישיבת ההוכחות ולא נתן לכך כל הסבר. לפיכך, דחה בית-המשפט את הערעור על ההרשעה. אשר לגזר-הדין, קבע בית-המשפט, כי עונש הפסילה בפועל שהוטל על המבקש הוא העונש המינימלי הקבוע בדין וכי העונש בכללותו הולם את חומרת העבירה.

4.עתה עותר המבקש למתן רשות ערעור וטוען כי הערכאות הקודמות לא התייחסו בהחלטותיהן לאישור שבידו, המסיר את האיסור על השימוש ברכב, ומייתר את האישום נגדו. עוד טוען המבקש כי שגה בית-המשפט המחוזי בהשוותו טעות של שיכחה לטעות בתום-לב ברישום המועד ביומן. לבסוף, טען המבקש, כי העונשים שהושתו עליו הינם חמורים ביותר.

המשיבה מתנגדת למתן רשות הערעור.

5.דין הבקשה להידחות.

המבקש לא הציג את האישור המזכה אותו, לטענתו, מן העבירה שיוחסה לו. המבקש ובא-כוחו אף לא הצביעו על סיבה מוצדקת, אשר בעטייה ראוי לבטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום, שניתן בהעדר הנאשם. זאת ועוד, צדק בית-המשפט שלערעור בקובעו כי העונש שנגזר על המבקש בגין העבירות בהן הורשע אינו חמור כלל וכלל ואין מקום להתערב בו.

מכל הטעמים הללו, אינני סבורה כי יש לאפשר דיון ב"גלגול שלישי", במקרה זה.

הבקשה נדחית.