רע"פ 543/12 מסיבות אחים כץ בעמ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א 34186-08-11 (השופט שפסר) מיום 9.12.11, שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום (השופטת שמואלי-מאייר) בבב"נ 14839-04-11 מיום 17.4.11 למתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, ומיום 27.7.11 בה נדחתה בקשתם של המבקשים לביטול הצו. עוד עותרים המבקשים כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בה נדחתה בקשתם לעיכוב ביצועו של הצו (מיום 7.9.11). עניינה של הבקשה - שימוש חורג במקרקעין.

רקע והליכים

ב.

כנגד המבקשים נתבקש צו הפסקה שיפוטי להפסקת שימוש לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1995, ונטען כי קיים יסוד סביר להניח שנעשה שימוש במקרקעין בנסיבות שיש בהן עבירה לפי סעיף 204 לחוק. בהחלטה במעמד צד אחד (מיום 17.4.11 בב"נ 14839-04-11; נספח 4 לבקשה) ניתן הצו ונקבע, כי המשיבים עשו שימוש במקרקעין ללא היתר כדין בסטיה מתנאי ההיתר בהתאם לסעיף 204 לחוק, ולפיכך עליהם להפסיק את השימוש ולהימנע מפעולה שאינה מותרת על פי תנאי ההיתר.

עיקרי ההליכים בבית משפט השלום

ג.

המבקשים הגישו בקשה לביטול הצו שנדונה במעמד שני הצדדים ביום 27.7.11. לא היתה מחלוקת, כי המבקשים משתמשים במקרקעין לצורך מכירה והשכרה של כלי רכב; זאת בעוד שעל פי ההיתר שניתן להם (היתר בניה שמספרו 20100204) שכותרתו "שירותי דרך" הותר השימוש לצורך מתן "שירותי רכב – חשמליה לרכב, הרכבת אביזרי רכב". פרט להיתר הבניה, על פי התכנית המפורטת הותר השימוש במקרקעין לצורך "שירותי דרך בלבד, ללא תחנות תדלוק, שיכללו כשטחים עיקריים: סככות לסיכה ולטיפול ברכב, משרדים לשירותי דרך, מזנון ומסעדה, חנויות לצרכי נסיעות ורכב...". המבקשים טענו, כי מכירה והשכרה של כלי רכב נכללת בהגדרות "שירותי דרך" שבכותרת ההיתר ו"שירות רכב" שבחלקו הקונקרטי, המפרט את שהותר. בית המשפט נדרש לטענות המבקשים וקבע, כי פרשנות סבירה למונחים אלה אינה כוללת מכירה והשכרה של כלי רכב. הצו הותר על כנו. צוין, כי עצם הגשת בקשה להיתר חורג מטעם המבקשים מעידה על ידיעתם כי ישנה חריגה מן ההיתר הקיים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שבמרכזו, כנטען, עמדה שאלת פרשנותו של הביטוי "שירותי דרך", אשר בכותרת ההיתר שניתן למבקשות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את הצו על כנו. הוטעם, כי על פי תכנית המתאר השימוש במקרקעין הותר לשירותי דרך ואין לעשות כל שימוש החורג מכך. בנסיבות סבר בית המשפט, כי ההיתר שכותרתו "שירותי דרך" ניתן בהמשך ליעוד הכללי שבתכנית המתאר; לפיכך סבר, כי אין לבחון את השימוש שמבצעים המבקשים אל מול כותרת זו, אלא אל מול השימוש הספציפי שהותר בהיתר – שהוא כזכור "שירותי רכב – חשמליה לרכב, הרכבת אביזרי רכב" , היתר שניתן בהתאם לבקשתם של המבקשים עצמם. עוד נאמר, כי לא נפלה טעות בפרשנותו של בית משפט השלום למונח "שירותי דרך", ומכירת כלי רכב או השכרתם אינם בכלל מונח זה.

הבקשה

ה.

המבקשים מנו שלוש סיבות עיקריות ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הסיבה הראשונה קשורה בחוקיותם ההליכים שנוהלו בעניינם. לטענתם בקשת המשיבה למתן צו במעמד צד אחד צריכה היתה להידחות על הסף, הואיל והתבססה על תכנית שבוטלה. הסיבה השניה עניינה בשאלה היש להפעיל צו שיפוטי מקום שקיימת מחלוקת פרשנית בתיק עיקרי או שמא יש להמתין עד בירור המחלוקת. יצוין, כי אותו תיק עיקרי מדובר הוא כתב אישום שהוגש כנגד המבקשים בגין השימוש החורג.

ו.

שלישית נטען, כי גם שיקולי צדק ומניעת עיוות דין מצדיקים מתן רשות ערעור. בהקשר זה תקפו המבקשים את פרשנותם של שני בתי המשפט באשר למונח שירותי דרך וראו בה "מצמצמת" ו"דווקנית". לשיטתם יש להפריד את שאלת כלי הרכב המשמשים להשכרה/מכירה משאלת משרדי המכירה. לשיטתם עונים כלי הרכב בהם עסקינן להגדרת "אחסנה פתוחה" הכלולה בהגדרת שירותי דרך, וכל הקושי שנותר הוא באשר למשרדים ושאין ליחס לו משמעות ממשית.

תשובת המשיבה ותגובת המבקשים

ז.

המשיבה סבורה כי יש לדחות על הסף את הבקשה הואיל והמבקשים מפרים צו שיפוטי שנדון על ידי שתי ערכאות. צוין, כי חרף דחיית בקשת המבקשים לעיכוב ביצועו של הצו (בתוקף מיום 26.3.12) עולה מדוח ביקור במקרקעין מיום 26.3.12, כי המבקשים ממשיכים לנהל עסקם ובכך מפרים את הצו השיפוטי.

ח.

לגופו של עניין נטען, כי הורם הנטל להוכחת עבירת שימוש לפי סעיף 204 לחוק, שכן השימוש במקרקעין חורג מן ההיתר הקונקרטי שניתן להקמת מבנים לשם חשמליה ואביזרי רכב. באשר לטענה בדבר היות הצו השיפוטי הליך ביניים להליך פלילי ולכן אין להפעילו מקום שיש מחלוקת פרשנית, הפנתה המשיבה להחלטתו של בית משפט זה, לפיה תכליתו של סעיף 239 לחוק אינה רק תכלית של הקפאת מצב קיים אלא גם מניעת המשכן של עבירות (רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – חבל מודיעין (לא פורסם); מיום 17.7.11). לשיטתם לסעיף 239 תכלית מניעתית מקום שברור על פני הדברים כי מבוצעת עבירה נמשכת של שימוש או בניה, ואינו סנקציה עונשית בגין הפרת הוראות החוק (רע"פ 631/06 אשר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט.

ביום 23.4.12 הוגשה תגובת המבקשים לתשובת המשיבה. נטען, כי המשיבה לא התייחסה להצדקות ליתן רשות ערעור ולא התמודדה עם הטענות לגופן. המבקשים הפנו לפסיקה לפיה תכליתו של הצו לפי סעיף 239 היא מניעתית מקום בו קשה "להחזיר את הגלגל אחורנית", וטענו כי אין זה המצב במקרה דנן, ושבו ואמרו כי בענייננו קיימת מחלוקת פרשנית במסגרת התיק העיקרי המצדיקה את ביטולו של הצו.

דיון והכרעה

י.

הטענה הראשונה שבבקשה, בדבר התבססות על תכנית שאינה בתוקף, נדונה בבית המשפט המחוזי ונדחתה. הוטעם, כי המבקשים עצמם הפנו לתכנית זאת, וכי ממילא בית משפט השלום דן והפנה בהחלטתו לתכנית העדכנית ופרשנותו מתייחסת למפורט בה; מכל מקום הוטעם, כי אף אם היה פגם – נרפא, שכן הנושא נדון שוב בבית המשפט המחוזי במעמד שני הצדדים ולאחר שטענו לעניין זה (עמוד 7, פסקה 10). נוכח האמור ובהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) אין טענה זו מצדיקה התייחסות נוספת במסגרת רשות ערעור.

י"א.

אשר לטענה בדבר היותו של הצו השיפוטי הליך ביניים בהליך הפלילי , אין בידי אלא לקבל את עמדת המשיבות על יסוד פסיקתו של בית משפט זה, לפיה:

"מכאן, שלא ניתן לומר שסעיף 239 מיועד רק למניעה דחופה ומיידית של יצירת עובדות בשטח, אלא תכליתו היא גם למנוע המשך שימוש החורג מהוראות החוק. אמנם, במקום אחר ציינתי ביחס לסעיף 239 לחוק כי 'בבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית.' [...] אולם, אין בכך כדי לומר שזוהי תכליתו היחידה של הסעיף. התכלית המניעתית עליה עמדתי בעניין מור , היא בהחלט התכלית למנוע 'יצירת עובדות חדשות בשטח', אך לצידה עומדת גם התכלית למנוע המשך ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן" (רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – חבל מודיעין (לא פורסם) – השופט ג'ובראן; מיום 17.7.11).

האמור עולה גם מסעיף 239 עצמו הנוקט במלים "בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש". ברי כי הסעיף כוון לצעד שימנע שימוש חורג לאורך זמן עד לבירור שיפוטי בהליך עונשי, העלול להתמשך. הביטוי "בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה" משמעו, שעל בית המשפט לקבוע כי אכן מדובר בעבירה, וזאת בנפרד בנסיבות מן ההליך הפלילי העשוי להיות מוגש נגד מבצע העבירה. אף שניתן במשקפי סניגוריה להבין טענה המבקשת לדחות את הקץ לכיוון ההליך הפלילי, לא זו לכאורה ועל פניה משמעותו של סעיף 239, שאחרת כמעט שאין לו קיום. ממילא, ככל שהמבקשים אכן מפרים את הצו כפי שצוין בתגובת המשיבה ולא נסתר בתשובתם, קשה להלום את טענתם בהקשר זה. זאת ועוד, גם אנכי סבור, כי הרחבת הביטוי "שירותי דרך" למכירה ולהשכרה קשה להלמה, מה גם שבגופו של ההיתר הותר שימוש ספציפי ל "שירותי רכב – חשמליה לרכב, הרכבת אביזרי רכב" – וזאת בהתאם לבקשה להיתר. דומה, כי טענתם של המבקשים מסיטה את הדיון מן ההפרה, ואינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי.

י"ג.

עוד טענו המבקשים, כי הפרשנות שניתנה ל"שירותי דרך" מביאה ל עיוות דין . בית המשפט המחוזי הטעים, כי ברי שהשימוש שנעשה צריך שייבחן - כאמור - אל מול ההיתר הקונקרטי שניתן, שכן אם ייבחן אל מול כותרתו ותו לא, אין טעם בקיומו של היתר קונקרטי (פסקה 6 לפסק הדין). אך מעבר לנדרש יצוין, כי מצאתי - בכל הכבוד - היגיון בפרשנותם של שני בתי המשפט. מורה הדרך הוא ההיתר. מקום שמדובר ב"שירותי רכב - חשמליה לרכב הרכבת אביזרי רכב במבנים יבילים + גדר קלה" (היתר מיום 5.9.10) אין צורך בפלפול ובמדרש. קשה לקבל את הפיצול לו טוענים המבקשים לפיו יש לראות את כלי הרכב כעונים להגדרה "אחסנה פתוחה" הכלולה בהגדרת "שירותי דרך", וכן את טענתם כי לגבי שני המבנים שנבנו במסגרת ההיתר המשמשים בפועל למשרדים מדובר אך בעניין שולי. המשיבים קיבלו היתר קונקרטי על פי בקשתם ואינם עומדים בו, על פניו, שכן עוסקים הם במכירת רכב והשכרתו - שאין בהיתר. כשלעצמי שקלתי אם חנות "לצרכי נסיעות ורכב" (ניסוח לא מוצלח במיוחד) שבסעיף 14 לתכנית המגדיר מהם "שירותי דרך" יכולה לכלול את מבוקשם – דבר שלא נטען – והגעתי למסקנה כי התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. ככל שנסובב את הדברים הן בכותרת הכללית "שירותי דרך" והן בפירוטה, מכירת רכב והשכרתו אינן באות על פני הדברים בקהלן. גם "אחסנה פתוחה" בה נאחזו המבקשות אינה יכולה להתפרש, על פניה, כעסקי מכירה והשכרה, שאילו אליהן כוונו היו הדברים נאמרים במפורש, ברחל בתך הקטנה. למרבה הצער, חרף דחיית עיכוב הביצוע וקיומו של צו תקף ממשיכים המבקשים לנהל עסקם .

י"ד.

סוף דבר, אין מקום להיעתר לבקשה , וממילא גם לבקשה לעיכוב הביצוע