פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
545/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מיכאל פינגל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ 5448/08 מיום 10.12.08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י'
פלפל – נשיא, נ' הנדל
– סג"נ וא'
א' ואגו
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום באילת (פ 1083/08) בגין עבירה של סחר
בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); ועבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 11.2.2008 בשעה 12:20 לערך, פגש המבקש את השוטר שאול רולינגר (להלן: השוטר ) כדי למכור לו סם מסוכן מסוג חשיש במרכז שלום באילת, לאחר תיאום טלפוני. במעמד המתואר קנה השוטר מהמבקש חשיש במשקל 4.9474 גרם תמורת 100 ש"ח. בהמשך למתואר לעיל נמצא המבקש באזור מגוריו כשהוא מחזיק 1.0261 גרם סם מסוכן מסוג חשיש, וזאת לצורך צריכה עצמית.
ביום 4.6.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט י' עדן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת על סמך הודאתו. ביום 14.7.2008 גזר בית המשפט על המבקש שנתיים מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי בן שמונה חודשים התלוי ועומד נגדו מיום 26.9.2006, בתיק פלילי 1400/04, באופן מצטבר; הפעלת מאסר על תנאי בן שישה חודשים התלוי ועמד נגדו מיום 8.11.2004 בתיק פלילי 1975/03, באופן מצטבר; סך הכול 38 חודשי מאסר בפועל. עוד הושתו על המבקש 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים; ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים. לצד התחשבות בנסיבותיו האישיות של המבקש, שקל בית המשפט לחומרא את אופייה של עבירת הסחר בסמים, המחייבת ענישה מרתיעה ואת הסתבכותו החוזרת ונשנית של המבקש בעבירות סמים, על אך הבטחותיו לעלות על דרך הישר.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 5448/08). ביום 10.12.2008 קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי, משקבע כי המאסרים המותנים שהופעלו על המבקש ירוצו באופן חופף ולא באופן מצטבר, כך שסך תקופת המאסר בפועל אותה ירצה המבקש תעמוד על שנתיים. יתר רכיבי גזר הדין של בית משפט השלום נותרו על כנם. זאת קבע בית המשפט לאור גילו המבוגר של המבקש, כמות הסם שנתפסה אצלו, וחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לבית משפט השלום.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי יש להקל בעונשו כיוון שמצבם הכלכלי שלו ובת זוגו, אשר גרים בהרים מעל העיר אילת בתנאים כלכליים קשים עם כלביהם, הינו בכי רע. המבקש מוסיף ומבטיח כי לא ישוב ויחטא עוד בכל הקשור לנגע הסמים.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. כפי שציין בצדק בית משפט השלום, העונש אשר הושת על המבקש הינו פועל יוצא של אופיין החמור של עבירות הסמים, ועבירת הסחר בסמים בפרט. במקום אחר עמדתי על כך כי:
"בית-משפט זה ביטא לא אחת את שאט הנפש והחומרה, שבהן יש לראות את עבירות הסחר בסמים, המשחיתות כל חלקה טובה ופוגעות באופן אנוש באושיות החברה." (ראו ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2006); רע"פ 8357/08 אבו עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2008)).
פועל יוצא של חומרה זו הוא רף הענישה הגבוה בעבירה כגון דא (ראו ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 19.2.2004) (להלן: פרשת תמיר ); ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי
(לא פורסם, 6.9.2006)). ומנגד, אף שכל מקרה ומקרה נבחן לגופו, כאשר בסחר בסמים עסקינן, נסיבות אישיות הינן שיקול שולי המתגמד ביחס לשיקולים לחומרא (ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 12.7.2006); פרשת תמיר ). אף על פי כן, בית המשפט המחוזי בא לקראת המבקש והחליט להקל בעונשו, לאור נסיבותיו הפרטניות. איני רואה מקום להתערב לקולא בעונשו של המבקש מעבר לכך, לאחר שלא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר על ידי בית המשפט לחזור למוטב, ועל כן לא נותר אלא למצות עמו את הדין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ז' בשבט התשס"ט (1.2.2009).
ש ו פ ט