רע"פ 769/09 רועי ברקן נ. מדינת ישראל

על פי גזר דינו של בית השלום בתל-אביב-יפו (פ 2529/07) מיום 2.12.2007, המבקש הורשע על סמך הודאתו בגין ארבע עבירות של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת המסים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); עבירה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; ועבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

בית משפט השלום גזר על המבקש את העונשים כדלקמן: עשרה חודשי מאסר בפועל; 14 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מוסג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים; שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסך 10,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט קבע כי על אף הליך השיקום הכנה שעובר המשיב, חומרת מעשיו מהווה שיקול לחומרא ומחייבת ענישה מחמירה.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 71933/07). בערעורו טען כי בית משפט השלום לא ייחס משקל ראוי לכך שבהודאתו חסך זמן שיפוטי יקר. עוד טען כי שגה בית המשפט קמא עת שביכר שיקולי הרתעה על פני השיקול הטיפולי-שיקומי, כאשר בניגוד לעמדת שירות המבחן, לא אפשר למבקש להמשיך בטיפול הגמילה מסמים, במרכז יום לנפגעי סמים ביפו.

ביום 11.1.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים צ' גורפינקל ו- ח' כבוב ) את הערעור לאחר שמצא כי לאור חומרת מעשיו של המבקש, אשר נעשו לאורך זמן ובאופן שיטתי, והצורך בענישה מרתיעה למען מיגור תופעת הסחר בסמים, אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה שב וטוען המבקש כי יש לתת את מלוא המשקל לשיקול השיקומי, ולהמלצת שירות המבחן בתסקיר מיום 1.11.2007 להעמידו לתקופת מבחן תחת פיקוחו למשך שנה, ולא להטיל עליו עונש אשר יפגע בהליך הטיפול המשמעותי אותו הוא עובר. עוד מדגיש הוא את עברו הנקי וכן כי עברו שנתיים מאז ביצוע העבירות בהן הורשע.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לענין הטענות גופא, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין דין הבקשה להידחות. כפי שציין בצדק בית משפט השלום, העונש אשר הושת על המבקש הינו פועל יוצא של אופיין החמור של עבירת הסחר בסמים. במקום אחר עמדתי על כך כי:

"בית-משפט זה ביטא לא אחת את שאט הנפש והחומרה, שבהן יש לראות את עבירות הסחר בסמים, המשחיתות כל חלקה טובה ופוגעות באופן אנוש באושיות החברה." (ראו ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2006); רע"פ 8357/08 אבו עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2008); רע"פ 545/09 פינגל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.2009)).

פועל יוצא של חומרה זו הוא רף הענישה הגבוה בעבירה כגון דא (ראו ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 19.2.2004) (להלן: פרשת תמיר ); ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי

(לא פורסם, 6.9.2006)). ומנגד, אף שכל מקרה ומקרה נבחן לגופו, כאשר בסחר בסמים עסקינן, נסיבות אישיות הינן שיקול שולי המתגמד ביחס לשיקולים לחומרא (ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.7.2006); פרשת תמיר ). אכן, בפני הערכאות הקודמות עמדה המלצת שירות המבחן להעמיד את המבקש בתקופת מבחן תחת פיקוחו. עם זאת, לאחר ששקלו את כל השיקולים הרלוונטיים, הגיעו למסקנה כי יש מקום להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל. במקום אחר ציינתי כי:

"האמור בתסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית-המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילי." (ראו רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.2.2007); ראו גם רע"פ 4965/08 עאמר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.6.2008)).

בעניינו של המבקש, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בעיסוקו החוזר והשיטתי בסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין. על כן, לאור אופי העבירות אותן ביצע המבקש וחומרתן, אינני סובר כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ומצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 1.2.2009 בענין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום 16.4.2009, בשעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.