פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5567/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב שקדי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.6.10 בעפ"ג-32283-11-09 שניתן על ידי
כבוד הנשיאה ד' ברלינר, ג'' קרא ות' שפירא
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בעפ"ג 32283-11-09 (כבוד הנשיאה ד' ברלינר , והשופטים ג'' קרא ו- ת' שפירא ) מיום 28.6.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב- יפו בת"פ 2773/08 (כבוד השופט ד' מור ) .
המבקש הורשע בבית משפט השלום , לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של קבלת דבר במרמה; זיוף בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 415, 418 ו- 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נקבע כי המבקש יחד עם אחרים, זייף רישום זכויות בעלות בדירה שאותה שכר, ולאחר מכן מכר את הדירה לקונה תמים. הקונה איבד את כספו, שרובו התקבל מבנק כהלוואת משכנתא, או הלוואות מאחרים, והוא נדרש להשיב את הכספים שקיבל. למזלה של בעלת הבית, מעשה המרמה והזיוף התגלה טרם הועברה הבעלות בדירה לקונה. המבקש לקח את כספי התמורה ונמלט מהארץ, ושב רק לאחר כארבע שנים, כשכספי המרמה אזלו. ביום 14.10.2009 גזר בית משפט השלום על המערער 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע; קנס בסך 7,500 ש"ח ופיצוי למתלונן בסכום של 180,000 ש"ח.
הצדדים לא השלימו עם תוצאות אלו והגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי. המבקש ערער על הכרעת הדין וחומרת העונש, ואילו המשיבה ערערה על קולת העונש. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מערעורו על הכרעת הדין, כך שרק סוגיית העונש נותרה להכרעה. ביום 28.10.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה וגזר על המערער 38 חודשי מאסר בפועל, ופיצוי בסך 250,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם. נקבע כי גזר דינו של בית משפט השלום לא נותן משקל ראוי לחומרה הרבה שמעשי המבקש ולנזק הן למדינה והן למתלונן.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי עונש המאסר שנגזר עליו חמור ביותר ושגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן משקל לעברו הנורמטיבי ולנסיבותיו האישיות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה
מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שגזר עליו מאזן כראוי את מכלול השיקולים. יתר על כן, "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) "אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)).
בנסיבות העניין שלפניי הפער שבין העונשים אינו לוקה בחוסר סבירות מהותי, אלא העונש שהוטל בבית משפט השלום, הוא אשר סוטה מהשורה, ולכן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. המבקש ביצע עבירות מרמה חמורות ביותר המצדיקות ענישה משמעותית הנותנת עדיפות לאינטרס הציבור ולפגיעה החמורה במתלונן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג באב התש"ע (2.8.2010).
ש ו פ ט