רע"פ 5754/13 מירב שמוניס נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת הורשעה בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. לפי כתב האישום, המבקשת נהגה ברכבה ברחוב משה בקר בראשון לציון בהיותה שיכורה, כפי שעלה מבדיקת נשיפה שנערכה במקום, שבה נמצא 365 מ"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן ) הרשיע את המבקשת וגזר עליה קנס בסך 1,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים ופסילה על תנאי מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים. כן הורה בית משפט השלום למבקשת לחתום על התחייבות להימנע מעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה ללא רישיון, על סך 10,000 ש"ח לשלוש שנים.

2.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ) דחה את ערעור המבקשת שכוון הן להכרעת הדין, הן לגזר הדין. לעניין הכרעת הדין, בית המשפט המחוזי בחן את טענת המבקשת כי השוטר שביצע את בדיקת הנשיפה התנהג כלפיה באופן בלתי הולם, אך מצא כי טענה זו אינה יכולה לסייע לה. נמצא כי הטענה הוכחשה על ידי השוטר, והמבקשת לא נקטה בהליכים מתאימים כדי להעלותה. בנוסף, נמצא כי ממילא אין בטענה זו לפטור אותה מאחריות לעבירה שיוחסה לה. בצד האמור, סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על קביעות הערכאה הדיונית שלפיהן המכשיר נמצא תקין והופעל כנדרש. לעניין גזר הדין, נדחה ערעור המבקשת על חומרת העונש שנגזר עליה תוך קביעה כי המקרה איננו מצדיק סטייה מעונש המינימום הקבוע בחוק.

1.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזרת המבקשת על טענות שנבחנו ונדחו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. במרכז הבקשה עומדת טענת המבקשת שלפיה הטרדתה לכאורה על ידי השוטר במהלך בדיקת הנשיפה, מצדיקה את פסילת הראיה על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (ראו: ע" פ 5121/98

יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד סא (1) 461 (2006)). בצד האמור, מכוונת הבקשה לחומרת העונש שנגזר על המבקשת, ונטען כי פסילת הרישיון לתקופה ארוכה של שנתיים פוגעת באופן קשה במבקשת ובבני משפחתה התלויים בה.

2.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בערכאה שלישית רשות ערעור תינתן רק במשורה, כאשר הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה דנן מעוררת שאלות המצדיקות בחינה ב"גלגול שלישי", לאחר שטענותיה נבחנו על-ידי שתי ערכאות. בכל הנוגע לטענות שהעלתה המבקשת באשר להתנהגות השוטר, הרי כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, המבקשת לא פנתה בנדון לגורמים המתאימים על מנת להעמיד במבחן את האשמותיה החמורות.

3.

גם בטענות המכוונות כלפי תקופת הפסילה שנגזרה על המבקשת לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור על רקע אמות המידה המצמצמות שהותוו בפסיקה ביחס לבקשות שעניינן חומרת העונש (ראו: רע"פ 802/13 לוין נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (10.6.2013);

רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)). אזכיר כי עבירת הנהיגה בשכרות היא עבירה חמורה שהשלכותיה עלולות להיות הרות אסון, וגישת המחוקק היא החמרה ( רע"פ 3638/12 ווקנין נ' מדינת ישראל פסקה ח (6.6.2012)) . הלכה היא כי מעונש המינימום הקבוע בחוק יש לסטות רק בנסיבות מיוחדות, שאינן מתקיימות בענייננו (ראו: רע"פ 6443/12 לידסקי נ' מדינת ישראל פסקה ו (9.9.2012) ).

הבקשה נדחית אפוא.