רע"פ 5798/11 שושנה כוחלני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל והשופטים בוסתן ואמיר) בעפ"ג 2685-12-10 מיום 17.7.11, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת צבר) בת"פ 1800/04 מיום 28.10.10 (הכרעת הדין מיום 11.5.10).

עניינה של הבקשה - טענה כלפי חומרת העונש שהוטל על המבקשת, והוא (בין השאר) ולנידון דידן - מאסר של ארבעה חודשים שירוצה בעבודות שירות.

רקע והליכים

ב.

המבקשת (ילידת 1952) הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לה בשני כתבי אישום: איומים (2 מקרים), לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; תקיפת בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין; ותקיפה חבלנית של בן זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום בת"פ 1800/04, ביום 20.9.02 קיללה המבקשת את בעלה בנפרד (להלן המתלונן ), ואיימה עליו כי תחסל ותרצח אותו, וכן השליכה עליו צינור נרגילה, וירקה בפניו; זאת על רקע סכסוך גירושין בין השניים. בכתב האישום בת"פ 2131/04 נאמר, כי ביום 12.5.04 איימה המבקשת על בת זוגו של המתלונן, כי תרצח אותה ותוציא את שתי עיניה וזאת בעודה מניפה לעברה חפץ. לאחר מכן, תקפה המבקשת את המתלונן ושרטה את ידו הימנית.

ג.

בטרם נגזר דינה, הופנתה המבקשת על-ידי בית משפט השלום לקבלת חוות דעת מן הממונה על עבודות השירות. המבקשת לא התייצבה לפגישה שנקבעה אצל הממונה (לטענת באת כוחה, בשל קשייה להגיע מרחובות לפגישות בבאר-שבע). בקשתה לדחיית מתן גזר הדין עד לקיומה של פגישה נוספת נדחתה, בין היתר, נוכח הצהרות המבקשת, כי היא עומדת על חפותה ועל כן אין בכוונתה לבצע עבודות שירות. ביום 28.10.10 נגזר דינה של המבקשת. בית משפט השלום עמד על חומרת העבירות בהן הורשעה המבקשת, והדגיש כי יש לגנותן ולהוקיען מכל וכל. צוין, כי אף שככלל יש למצות את הדין בגין עבירות אלה, לא ראה בית המשפט לנהוג כך בעניינה של המבקשת ; זאת נוכח עברה הנקי, אורח חייה הנורמטיבי עד כה ומצבה הבריאותי. עם זאת, נוכח הצהרותיה בדבר אי נכונותה לבצע עבודות שירות נקבע, כי אין מנוס מהשתת עונש מאסר בפועל ההולם את הנסיבות שנמנו מעלה. לפיכך הושתו על המבקשת מאסר בפועל בן 6 חודשים; מאסר מותנה בן שנה, והתנאי הוא שלא תעבור בתום 3 שנים מיום שחרורה עבירות מאלה בהן הורשעה או עבירת אלימות אחרת; והתחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ לבל תעבור את העבירות הנזכרות, וזאת למשך שנתיים מיום שחרורה.

ד.

ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי על גזר דינה התקבל חלקית ביום 14.7.10; זאת לאחר מספר דחיות לצורך קבלת חוות דעת מעודכנת של הממונה על עבודות השירות, בה נקבע בסופו של יום כי המבקשת כשירה לבצע עבודות שירות, במגבלות מצבה הבריאותי. צוין, כי אף שבית משפט השלום הביא בחשבון את מרבית השיקולים הצריכים לעניין, היה מקום לשקול לקולה גם את חלוף הזמן מיום קרות האירועים - בין 6 ל-8 שנים. נוכח האמור, נקבע כי המבקשת תרצה מאסר בפועל בן 4 חודשים בדרך של עבודות שירות; מאסרה המותנה קוצר לשישה חודשים, אך נקבע כי התנאי הוא שהמבקשת לא תעבור עבירת איומים או אלימות כלפי גוף במשך שנתיים מיום מתן פסק הדין; התחייבותה הכספית הופחתה ל-5,000 ₪ ותנאי הפעלתה נותרו בעינם.

הבקשה

ה.

בבקשה המפורטת (מיום 9.8.11) עותרת המבקשת לביטול עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות ולהשתת מאסר מותנה בלבד, וזאת מטעמי צדק. לגישת המבקשת עונשה אינו עולה בקנה אחד עם נסיבותיה האישיות, ובכלל זה מצבה הרפואי, עברה הנקי, נסיבות ביצוע העבירות וחלוף הזמן. נטען גם, כי עונשה חורג לחומרה מרף הענישה הנוהג בעבירות בהן הורשעה. עוד נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק. הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה, שכן אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, שבגינה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 9714/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), גם אם לעתים רחוקות ניתן לסטות מכלל זה:

"אכן, יתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערעור במקרים שאינם מעוררים שאלות כאמור, ואף לגבי חומרת העונש. ואולם, מדובר במקרים חריגים מאוד , שכן ככלל טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא לעת סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת" (רע"פ 5785/11 בנימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לאחר העיון, אינני סבור כי עניינה של המבקשת בא בגדר מקרים חריגים אלה. עיינתי בפסיקה הרבה אליה הפנתה המבקשת כדי לעמוד על הענישה הנוהגת במקרים דומים, אך אציין שרבים המקרים השונים בנסיבותיהם מענייננו: ישנם תיקים בהם הגיעו הצדדים להסדר טיעון או שנחסך זמן שיפוטי נוכח הודאת הנאשמים; תיקים מסוימים עוסקים אך בעבירת התקיפה, ואין נכללת בהם עבירת האיומים, או מדובר בהם באירוע תקיפה אחד ולא שניים כבענייננו.

ז.

במסגרת סכסוכה המתמשך עם המתלונן לא בחלה המבקשת בשימוש באיומים בשפה גסה ונקיטת אלימות כלפיו וכלפי בת זוגו:

"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לנקוט אמצעי ענישה ממשיים ומרתיעים לגבי עבירות של אלימות במשפחה, שהפכו, לצערנו, חזון נפרץ מדי ויש לפעול לביעורו" (רע"פ 2125/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) השופטת חיות). לא יתכן חולק, כי אין מדובר בדברים של מה בכך. עם זאת, מתוך רצון להקל עם המבקשת נוכח הנסיבות שנמנו מעלה ופורטו בהרחבה בבקשתה, ולאחר שמצבה הבריאותי נבחן מספר פעמים על-ידי הממונה על עבודות השירות - קבע בית המשפט המחוזי כי יש להקל עם המבקשת כמתואר מעלה (ניתנה הסכמת המדינה להמרה לעבודות שירות אף כי לא לקיצור התקופה), אך לא מצא להרחיק עד כדי השתת מאסר מותנה בלבד, ואין כל טעם מבורר להתערבות בהכרעתו, שהיא עצמה הקלה משמעותית כמותית ומהותית כאחת, בעונש שהטיל בית משפט השלום. תחת מאסר מאחורי סורג ובריח לשישה חודשים, הוטל מאסר לארבעה חודשים בעבודות שירות - הקלה משמעותית. אוסיף, כי לא זכיתי להבין מדוע נמשך הטיפול בתיקים עת רבה כל כך (כתבי אישום מצומצמים למדי מהשנים 2003 ו-2004) ולפתח מי מוטל הדבר. ולבסוף אציין, כי כשלעצמי לא מצאתי שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק דיו בנסיבות התיק כנטען; זאת - עם כל חשיבותה היתרה של הנמקה ככלל, דבר שאין צורך להכביר לגביו מלים.

ח.

סוף דבר, אף שאיני מקל ראש בנסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו

של בית המשפט המחוזי. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תתייצב לריצוי עבודות השירות במועד ובמקום שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, קרי, ביום 1.9.11 בנציבות שירות בתי הסוהר ברמלה.