החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 5898/03 עקלה אלקיעאן נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · ענישה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכיםבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נהג טנדר שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונה בצומת, ושבה ונגזר עליו עונש מאסר ופסילה. נקבע כי טענות לחומרת העונש אינן מצדיקות דיון בגילגול שלישי אלא במקרים חריגים. הבקשה נדחתה והצו לעיכוב ביצוע העונש בוטל.

העובדות

המבקש, נהג טנדר, הורשע בגרימת מוות ברשלנות לאחר שחסם בצומת את נתיבו של רכב שהיתה לו זכות קדימה, ובהתנגשות שנוצרה נהרגו שבעה מנוסעיו. בית משפט השלום גזר עשרים חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה למשך 18 שנה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לדיון בגילגול שלישי בטענות כנגד חומרת העונש שנגזר על נהג בגרימת מוות ברשלנות?

הלכות

  1. 1

    טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגילגול שלישי, אלא במקרים חריגים ומיוחדים

    ״טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אף הן אינן מקימות - כשלעצמן - עילה לקיום דיון שכזה, אלא במקרים חריגים ומיוחדים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • גרימת מוות ברשלנות
  • חומרת העונש
  • רשות ערעור
  • גילגול שלישי
  • תמרור עצור
  • זכות קדימה
  • פסילת רשיון נהיגה
  • תסקיר קצין המבחן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

5898/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

המבקש:

עקלה אלקיעאן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בשם המבקש:

בשם המשיבה:

עו"ד משה שרמן

עו"ד נעמי כץ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 7163/02 מיום 18.6.03 שניתנה על ידי כב' ס'

הנשיא השופט י. פלפל, השופט נ' הנדל והשופטת ר' יפה כ"ץ

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום.

2.המבקש, נהג טנדר במקצועו, הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה כהגדרתה בסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וסעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. משהרשיעו כך בדינו, גזר בית המשפט על המבקש עשרים חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, ופסילת רשיון נהיגה למשך 18 שנה.

3.בית המשפט קבע כי ביום 3.8.98 נהג המבקש ברכב מסוג טנדר, ובהיכנסו לצומת בכביש באר שבע - חברון בניגוד לתמרור "עצור", לא שת ליבו לדרך וחסם את נתיב נסיעתו של רכב מסוג טרנזיט אשר לו היתה זכות הקדימה. נהג הטרנזיט הופתע, פגע בריכבו בטנדר של המבקש, איבד שליטה על הרכב, סטה שמאלה, עבר אי תנועה, והתנגש במשאית שנסעה בכיוון הנגדי. בהתנגשות זו, שנגרמה בשל מעשיו הרשלניים של המבקש, נהרגו שבעה מנוסעי הטרנזיט ואנשים אחדים נפצעו. בהתנהגותו של נהג הטרנזיט לא היתה כל התרשלות.

4.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על הכרעת הדין ועל גזר-הדין, אך בטיעוניו על-פה חזר בו מן הערעור שהוגש כנגד הכרעת הדין והתמקד בערעור כנגד חומרת העונש. בערעורו טען המבקש כי לא נהג ברשלנות, וכי ריכבו חסם את הנתיב כתוצאה מתקלה טכנית. לעומת זאת, כך טען, נהיגתו המהירה והרשלנית של נהג הטרנזיט היא שגרמה לתאונה.

5.בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום שלפיה נהיגתו של נהג הטרנזיט היתה סבירה וכי לא נמצאה בה כל רשלנות. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי רשלנותו של המבקש היתה רשלנות רבתי, ברורה וחד משמעית. המבקש לא עצר לפני קו העצירה, לא נתן זכות קדימה, ואילץ את נהג הטרנזיט, שלו היתה נתונה זכות זו, לסטות או להאט. בשל רשלנות זו קופחו חייהם של שבעה אנשים ואחרים נפצעו. לאור כל אלה, ובשוקלו את חומרת הענישה ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, בחר בית המשפט המחוזי שלא להתערב בעונש שהוטל על ידי בית המשפט השלום, ודחה את הערעור.

6.על פסק דין זה בקשת רשות הערעור שלפנינו, ובגידרהּ טוען המבקש טענות כנגד חומרת העונש. עיקרן של טענות אלה - טענות הדומות לטענות שטען בערכאות הקודמות - נסוב על מידת רשלנותו התורמת של נהג הטרנזיט, על מידת רשלנותו הנמוכה של המבקש, ועל נסיבותיו האישיות של המבקש.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, היגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית, דהיינו, אין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בגילגול שלישי. טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אף הן אינן מקימות - כשלעצמן - עילה לקיום דיון שכזה, אלא במקרים חריגים ומיוחדים, ועניינו של המבקש אין הוא בא בגידרי אותם מקרים חריגים ומיוחדים. ראו: רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והאסמכתאות המובאות שם. כל טענותיו של המבקש בענין מידת רשלנותו נבחנו בשתי ערכאות, וכן נדונו נסיבותיו האישיות בעזרת תסקיר קצין המבחן. לא מצאתי כי עלה בידי המבקש להצביע על טעם מיוחד להתערבותנו בעונש שנגזר עליו בנסיבות המקרה.

8.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. הצו הארעי לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש מבוטל. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.9.03 עד השעה 11:00 בבוקר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו כאמור.

היום, כ"ז באב תשס"ג (25.8.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03058980_G04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"פ 10057/03מוזס בורגקר נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגילגול שלישי, אלא במקרים חריגים ומיוחדים