פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10057/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער:
מוזס בורגרקר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בשם המערער: בעצמו
בקשת רשות ערעור על
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1304/03 מיום 30.9.03 שניתן על
ידי כב' השופטים: י' כהן, א' אברהם וג' (דה ליאו) לוי.
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת, בו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית המשפט השלום.
2.המבקש הורשע בבית המשפט השלום בנצרת בעבירה של תקיפת בת-זוג בניגוד לסעיף 379 בצירוף לסעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בשל כך שאחז בצווארה של אשתו וחנקה.
3.משהרשיעו כך בדינו, ניפנה בית-משפט השלום לגזירת הדין. על כף החובה הונחו עברו הפלילי העשיר של המבקש - בעבירות אלימות ובעבירות אחרות, לרבות עבירות של אלימות כלפי בת-זוגו - והעובדה כי אך זה השתחרר מבית-האסורים לאחר שרצה עונש מאסר בפועל בגין עבירה דומה לעבירה שבה הורשע עתה. על כף הזכות הונחו הנסיבות המקילות העומדות לו למבקש, בהן מותם הטרגי של ילדיו התאומים לפני כשלושים ושלוש שנים, התמכרותו לאלכוהול ובעיות בריאות קשות. בית-המשפט הוסיף ונועץ בשירות המבחן, וזה הודיעו כי ניסיונות טיפול במבקש לא עלו יפה וכי עמדתו היא שאין תוחלת בקשר טיפול נוסף עם המבקש. משהונחו כל השיקולים על כפות המאזניים ונשקלו זה מול זה, נמצא לו לבית-המשפט כי שיקולי החובה משקלם גבוה משיקולי הזכות ועל-כן החליט לגזור על המבקש שמונה-עשר חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש מאסר על-תנאי למשך שנים-עשר חודשים שהוטל על המבקש בגין עבירה קודמת של אלימות כנגד בת-זוגו. כן נגזרו על המבקש עונשי מאסר על תנאי.
4.המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת על חומרת עונשו, אך בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי "אין מקום להתערב בעונש שנגזר בבית-המשפט קמא. מדובר בעונש ראוי ומאוזן בנסיבות הנאשם שבפנינו והרשעותיו הרבות מספור בעבירות דומות וכן בעבירות על פקודת הסמים, כליאת שווא, היזק לרכוש במזיד...".
5.על פסק-דין זה האחרון נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, ובה מלין המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו. בגדר הבקשה מפרט המבקש את נסיבותיו האישיות הקשות; מביע הוא חרטה על מעשיו; ומוסיף הוא ומציין כי מזה חודשים מספר משתלב הוא ב"טיפול למניעת שתייה ואלימות במשפחה" בבית האסורים "חרמון". לרקע כל אלה מבקש המבקש את רחמי בית-המשפט. מבקש הוא הקלה בעונשו, ומתחייב הוא כי לא ישוב על מעשים כמעשים שעשה.
6.דין הבקשה להידחות. טענות כנגד גזר-דין - בין לחומרה בין לקולה - אין בהן, כשהן לעצמן, כדי להצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית, אלא בנסיבות חריגות וכאשר מועלית שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש. למשל: רע"פ 5898/03 עקלה אלקיעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1950/03 עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בקשה זו שלפניי אינה באה בגדר נסיבות חריגות אלו באשר מסיבה היא עצמה אך על נסיבותיו האישיות המבקש אשר נדונו כבר כדבעי בערכאות הקודמות. יתר-על-כן: בנסיבות שפורטו לעיל אתקשה לומר כי העונש שנגזר על המבקש עונש חמור הוא יתר על המידה. אפשר אף שהעונש עונש קל הוא.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
היום, כ"א בחשון תשס"ד (16.11.2003).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03100570_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il