רע"פ 613/11 לוזרלדה נסטור נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 9.12.10 בתיק עפ"ת 47625-10-10, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופטת פראג-לבוא) מיום 19.9.10 בתיק תת"ע 26015-08. עניינו של התיק - נהיגה בשכרות.

רקע והליכים

ב.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות על סמך תוצאותיה של בדיקת "ינשוף".

המבקש אמנם טען, כי הבדיקה נערכה שלא על פי הכללים המחייבים, אך בית המשפט (אשר שמע את עדות מפעיל הינשוף, ועדים נוספים שהתייחסו לתקינותו) דחה טענה זו, בין היתר בקביעה: "בא כוח הנאשם סבור שלא הוחלפה פיה בין נשיפה לנשיפה. אך לא חקר דבר וחצי דבר בנושא. הנאשם שבחר לא להעיד, לא העיד על כך" (עמוד 13 להכרעת הדין). בית המשפט המחוזי קבע, "משכפר המערער בעובדות, וטען בתשובתו לאישום, שיש לו השגות על הפעלת מכשיר הינשוף, צריכה היתה המדינה להוכיח כי הפעלת המכשיר נעשתה בכל העניינים כדין". מסיבה זו קבע בית המשפט, כי אין לבסס את ההרשעה על תוצאות בדיקת הינשוף; ומנגד, נקבע כי בתיק יש די ראיות כדי להרשעת המערער גם ללא בדיקה זו (בכללן הודאת המבקש בפני השוטרים כי שתה "בירה וחצי"; עדות השוטרים לגבי התנהגות המבקש בעת בדיקת "המאפיינים", קרי בדיקת סימני התנהגות של המבקש, שלפיה "התנדנד במצב עמידה"; והימנעות המבקש מעדות במשפטו).

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בעיקר נטען, כי לאחר פסילת תוצאות בדיקת הינשוף לא היה מקום להרשיע את המבקש. בין היתר נטען, כי הראיות עליהן הסתמך בית המשפט המחוזי אינן מספיקות; כי ההימנעות מעדות יכולה לשמש חיזוק או סיוע לראיות אחרות (סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982), אך זה אינו רלבנטי בנסיבות; וכי אין איסור גורף לנהוג לאחר שתיית אלכוהול, ולכן אין בהודאת המבקש ראיה לכך שנהג כשריכוז האלכוהול בדמו מעל הרמה המותרת. כן נטען, כי דרך המלך להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות היא ראיות מדעיות, ורק במקרים בהם קיימות ראיות "חד משמעיות ולא גבוליות" ניתן להשתמש בראיות אחרות, כמו ה"מאפיינים".

הכרעה

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6805/10 ספדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ואילו הבקשה שלפנינו תחומה לשאלה, האם בנסיבות הקונקרטיות הוצגו די ראיות להרשעת המבקש. "הלכה היא כי קיומו של ערעור שני לא נועד ללבן סוגיות עובדתיות פרטניות" (רע"פ 5464/10 ויזמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), וכך על דרך הכלל. מעבר לצורך אומר, לגופו של עניין, כי מן העיון עולה בתיק שקיימות ראיות די הצורך להרשעת המבקש, ואף אינני בטוח, מבלי שאטע מסמרות, כי בנסיבות לא היה ניתן להסתמך על תוצאות בדיקת הינשוף. אכן, נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשיבה, ואולם אינני בטוח כי ניתן "לתפוס" אותה על כך שהעד מטעמה לא התייחס לכל אחד מפרטי הפעלת המכשיר, אם גם ההגנה נמנעה מהעלאת טענה קונקרטית לגבי החלפת פיה. במקרה כזה מקבלת היתה הימנעות המבקש מעדות משנה משמעות. כל זאת, כאמור, מעבר לצורך.

ה.

אין בידי להיעתר לבקשה.