רע"פ 6272/10 ריאד חלאק נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ת 35509-03-10 (כבוד השופטת ח' בן-עמי ) מיום 07.6.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (פל 400/08, כבוד השופט א' טננבוים ).

ביום 2.9.2008 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; וכן עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש נהג ברכבו על אף שידע כי הוא פסול מלנהוג ברכב וללא ביטוח תקף.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעקבות הודאתו והורה כי הממונה על עבודות השירות ייתן חוות דעת בנוגע להתאמת המבקש לביצוע עבודות שירות. ביום 1.2.2010 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שבעה ימי מאסר בפועל; חודש מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא ינהג בזמן פסילה; פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של חודש ימים; וכן קנס בסך 1,000 ש"ח. בגזר דינו ציין בית משפט השלום כי היות ותקופת המאסר היא קצרה וסמלית אין מקום לעבודות שירות.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי ובמסגרתו טען, בין היתר, כי לאור נסיבותיו האישיות שגה בית המשפט בכך שהטיל עליו עונש של מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי אשר העיקריות שביניהן הן כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור לנוכח נסיבותיו האישיות והרפואיות ונסיבות המקרה וכי ראוי היה לשקול את האפשרות של ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. בנוסף, כידוע, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

אך יתרה מכך, אף לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין. אמנם, אין חובה להטיל עונש של מאסר בפועל על כל אדם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכל מקרה ייבחן לגופו (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (לא פורסם, 8.5.2007)), אך במקרה זה העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי וזאת, בין היתר, לנוכח עברו הפלילי. נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון על ידי הערכאות הקודמות ועונש המאסר שהוטל עליו הוא עונש שאינו חמור ואף נוטה לצד המקל לאור העבירות בהן הורשע. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר הבקשה נדחית.