רע"פ 628/10 עלא גריפאת נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בנצרת בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לתשעה חודשי מאסר, תשעה חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי שעמד נגדו לנשיאה בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על תשעה חודשים. המבקש ערער על חומרת העונש לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, אולם ערעורו נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור בהסתמכו על אלה: הודייתו נמסרה לאחר שהובטח לו כי לא יוטל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח; בית-המשפט לא היה מרשיעו בעבירות נוכח דלותן של הראיות; המתלוננים מעולם לא זיהו עצמם כשוטרים, וממילא המבקש רק הגיב למעשיהם ולא היה היוזם; היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהטלת עונש מאסר ולהאריך את התנאי שעמד נגדו; בית-המשפט לא התחשב בנסיבות לקולא ובהן הודיית המבקש, גילו הצעיר, היותו מפרנס יחיד, החרטה הכנה שהביע, והזמן שחלף ממועד ביצוען של העבירה.

3.

דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא, כי רשות ערעור תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. זה אינו המצב בתיק שבפני, הואיל והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". עם זאת, ראויה הבקשה להידחות גם לגופה, ולכך מספר טעמים: המבקש הודה במיוחס לו, ולא חזר בו מהודייתו אף בפני ערכאת הערעור, ומשכך לא נדרשו כלל ערכאות קמא לבחון את הראיות לחובתו. משנמנע המבקש מלהעלות את טענותיו בדבר הכפירה במיוחס לו וכן להשיג על ממצאים שבעובדה, אין הוא יכול לעורר עניין זה לראשונה בפני בית-המשפט העליון במסגרת בקשת ערעור (רע"פ 6800/98 כנעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.98)). לפיכך, נותר רק חלקה של הבקשה המתייחס לחומרת העונש, ובעניין זה כבר נפסק לא אחת, כי חומרת העונש לכשעצמה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. להלכה זו אומנם נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. כך או כך, העונש שהושת עליו נבחן בידי שתי ערכאות באופן ממצה, ואין מקום לעסוק בכך בשלישית.

אי לכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע של העונש.