רע"פ 66/16 לוי רון דהן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן ; וד"ר ש' בורנשטיין ), בעפ"ג 20565-07-15, מיום 22.12.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' דניאלי ), בת"פ 258-12-13, מיום 9.6.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

כתב האישום שהוגש נגד המבקש, ביום 18.11.2014, כולל 5 אישומים. האישומים המיוחסים למבקש, עוסקים בהתנהגות אלימה מצידו של המבקש, במהלך מערכת יחסים זוגית בינו לבין המתלוננת, אשר החלה בחודש ינואר 2013. באישומים הראשון והשני (הדנים במעשים שנעשו בחודשים פברואר 2013, ומרץ 2013 בהתאמה), נטען כי במהלך וויכוח שפרץ בין השניים, תקף המבקש את המתלוננת, על ידי כך שסטר בפניה, והניח כרית על פניה. על בסיס העובדות המתוארות באישומים אלו, יוחסו למבקש 2 עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). באישום השלישי, מסופר כי, ביום 25.3.2013, בשעה 05:20 לפנות בוקר, לאחר שהמבקש והמתלוננת שהו יחדיו במיטתו של המבקש, ביקש המבקש מן המתלוננת לנשקו, וזו סירבה לעשות כן. בהמשך, היכתה המתלוננת את המבקש בידו, ובתגובה הכה אותה המבקש מתחת לבית החזה, סטר בפניה, בעט בה ודחף אותה. על אף תחנוניה של המתלוננת בפני המבקש, כי יניח לה, נטל המבקש סכין ואיים עליה כי יפגע בה ובעצמו. בשלב זה, כפי שמתואר בכתב האישום, יצאה המתלוננת מן החדר בזחילה, והתקשרה למגן דוד אדום. המבקש עצמו עזב את החדר, כאשר הוא מותיר את המתלוננת שרועה על הרצפה, בסמוך למעלית. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרמו למתלוננת שברים בצלעות. על יסוד האמור, יוחסו למבקש העבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באישום הרביעי נטען, כי המבקש שלח הודעות רבות למתלוננת, בין החודשים מרץ-אפריל 2013, וזאת, על אף שנאסר עליו ליצור עמה קשר. על כן, יוחסה למבקש עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. באישום החמישי נמסר, כי המבקש התכתב עם המתלוננת, בחודש אפריל 2013, וניסה למנוע ממנה למסור הודעה בתיק שמתנהל נגדו, וכן ניסה לגרום לה לחזור בה מהודעתה במשטרה. בשל כך, יוחסה למבקש עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

1.

ביום 18.11.2014, הורשע המבקש, על בסיס הודאתו, בכל הנטען בכתב האישום. במסגרת הסדר טיעון בין המבקש למשיבה, הסכימה המשיבה להגביל עצמה לעונש שלא יעלה על 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בכפוף לתסקיר מבחן חיובי שיוגש בעניינו של המבקש. בנוסף, הסכימו הצדדים על השתת העונשים הבאים על המבקש: תשלום 10,000 ₪ פיצויים למתלוננת, ומאסר על תנאי.

2.

ביום 25.5.2015, הוגש תסקיר שירות מבחן, בעניינו של המבקש, וכן תסקיר קורבן עבירה, אודות המתלוננת. בתסקיר שירות המבחן, בעניינו של המבקש, נאמר כי הוא בן 26 שנים, רווק, וסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת " בר אילן " בחוג לכלכלה ולוגיסטיקה. עוד נמסר בתסקיר, כי המבקש הינו הבן הצעיר במשפחה המונה 6 נפשות, וכי אין למבקש עבר פלילי. שירות המבחן הפנה את המבקש למרכז לטיפול באלימות במשפחה בפתח תקווה (להלן: המרכז לטיפול באלימות ), שם השתלב המבקש בטיפול פרטני, החל מחודש מרץ 2015, והביע מוטיבציה להמשך הטיפול. עוד נכתב בתסקיר, כי המבקש הביע בפני קצין המבחן תחושות של קנאה וכעס כלפי המתלוננת, ושירות המבחן התרשם כי המבקש מבין, כיום, את חומרת התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת. עוד נמסר בתסקיר, כי להתרשמות שירות המבחן, ההליכים המשפטיים מהווים גורם מרתיע עבור המבקש, ויש בהם בכדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצידו בעתיד. שירות המבחן סבר, כי לא מתקיימות בעניינו של המבקש, נסיבות המצדיקות את ביטול הרשעתו, ועל כן המליץ על " מאסר בעבודות שרות שלא ברף הגבוה, לצד העמדתו [של המבקש-א.ש.] בפיקוח שירותנו למשך שנה ". בתסקיר קורבן העבירה נכתב, כי במהלך מערכת היחסים הזוגית בין המתלוננת למבקש, חוותה המתלוננת תחושות קשות של חוסר אונים, איומים על חייה, ואובדן כבודה העצמי. עוד נמסר בתסקיר קורבן העבירה, כי מצבה הנפשי של המתלוננת הידרדר מאז המקרה, וכי היא סובלת מסימפטומים פוסט-טראומטיים, ובין היתר, היא סובלת מקשיי שינה וחרדות. על כן, ובהמלצת פסיכיאטר, מטופלת המתלוננת כיום בטיפול תרופתי. כתוצאה ממצבה הנפשי של המתלוננת, הצטמצמו קשריה החברתיים והמשפחתיים, והיא הפסיקה את לימודיה באוניברסיטה.

3.

ביום 9.6.2015, התקיימה ישיבה שנועדה לטיעונים לעונש, ובמסגרתה העידה המתלוננת על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהאירועים המתוארים בכתב האישום. בו ביום, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בגזר הדין, עמד בית המשפט על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ובין היתר, ערך ההגנה על שלמות גופו ונפשו של אדם, בפרט במסגרת מערכת יחסים זוגית; וכן ערך הציות להוראות החוק ושמירה על מערכת אכיפת החוק. בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה, עמד בית המשפט על הפגיעה הממשית והמתמשכת שהייתה מנת חלקה של המתלוננת במהלך מערכת היחסים בין השניים; על האיומים החמורים שהשמיע המבקש באוזניה של המתלוננת; ועל הנזק שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשיו של המבקש. אשר למדיניות הענישה הראויה, ציין בית המשפט, כי " עיון בפסיקה מלמד כי כאשר מדובר במסכת שאינה חד פעמית ובנזק כה משמעותי לקורבן, הן פיזית והן נפשית, הענישה הינה ככלל ענישה של מאסר בפועל ממש ". על כן, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ינוע בין 6 חודשי מאסר, לריצוי על דרך של עבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל.

4.

בקביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, התחשב בית המשפט בשיקולים לקולה, ובכלל זאת, בחרטה שהביע המבקש על מעשיו; בתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינו של המבקש, ובפרט בהשתלבותו בתהליך טיפולי; וכן בעובדה שהמבקש קיבל אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו, ובכך חסך מן המתלוננת להעיד בבית המשפט. בית משפט השלום קבע כי השיקולים לקולה, אשר נמנו לעיל, מצדיקים ענישה ברף הנמוך של המתחם, אך אין בהם כדי להביא להימנעות מהטלת מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחר זאת, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירת אלימות, עבירת איומים, או כל עבירה אחרת בגינה הורשע; וכן 10,000 ₪ פיצויים למתלוננת.

5.

המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וצירף להודעת הערעור דיווח של המרכז לטיפול באלימות, מיום 14.12.2015. בדיווח זה נאמר, כי התרשמות המרכז היא כי המבקש מחויב לתהליך הטיפולי, וכי כל " קטיעה " של תהליך זה, תגרום ל" נזק בתוצאות שהשגנו עד כה ותקשה על המשכו בעתיד ". המבקש צירף, בנוסף לדיווח הנ"ל, אישור מאוניברסיטת " בר אילן ", לפיו המבקש סיים את התואר הראשון, והוא לומד כרגע לתואר שני בניהול תעשייתי. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, ביום 22.12.2015, נדחתה בקשתו של המבקש, להפנות אותו לקבלת תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו, וזאת, מאחר שעמד לנגד עיני בית משפט השלום תסקיר עדכני למדיי (מחודש מאי 2015), וכן בשים לב לעובדה כי התקבל דיווח מעודכן לגבי התהליך הטיפולי שעובר המבקש, במסגרת המרכז לטיפול באלימות (מיום 14.12.2015). בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי גזר הדין שניתן בבית משפט השלום משקף את מדיניות הענישה הראויה במקרים דומים, וכי אין מקום להתערב בו. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 9.2.2016.

הבקשה לרשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור ביום 4.1.2016, ואליה צורפה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל.

7.

המבקש טען בבקשתו, כי המקרה דנן מעלה " סוגיה אנושית-מצפונית ", אשר מצדיקה מתן רשות ערעור. השאלה שהוצגה על ידו במסגרת הבקשה היא " האם יהא זה נכון, ראוי ואף צודק לאסור כיום את המבקש, זאת בגין עבירות שבוצעו במהלך שנת 2013 והוא צעיר לימים כבן 23, נעדר כל עבר פלילי אשר [...] השכיל להפנים את הפסול והאסור שבמעשיו עת השתלב בהליך טיפולי חיובי בצורה מיטבית ומוצלחת ". עוד טען המבקש, כי יש להפנותו לשירות המבחן, לקבלת תסקיר עדכני בעניינו.

8.

לגופו של עניין, טען המבקש כי בית משפט השלום שגה עת השית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, על אף השיקולים הרבים לקולה, וביניהם הנזק שייגרם לו עקב המאסר; תסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, וההליך הטיפולי-שיקומי שעבר; הודאתו במעשים המיוחסים לו; והיעדר עבר פלילי קודם. לשיטתו של המבקש, יש להתחשב בשיקולים לקולה, אשר נמנו לעיל,

ולהמיר את עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת עליו בבית משפט השלום, לעונש מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

9.

כלל ידוע הוא, כי בקשה לרשות ערעור ב" גלגול שלישי ", בסוגיה שכבר נידונה והוכרעה בשתי ערכאות, תתקבל רק כאשר עולה במקרה הנדון שאלה משפטית רחבת היקף וכבדת משקל, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך; או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור שנגרם למבקש (רע"פ 8421/15 וויל נ' מדינת ישראל

(3.1.2016); רע"פ 8977/15 עוז נ' מדינת ישראל (31.12.2015); רע"פ 8923/15 לוטפי נ' מדינת ישראל (31.12.2015)).

10.

כאשר הבקשה נוגעת לחומרת העונש שהושת על המבקש, תינתן רשות לערער רק מקום בו קיימת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (רע"פ 8788/15 מור נ' מדינת ישראל

(21.12.2015); רע"פ 8699/15 אבוהאני נ' מדינת ישראל (17.12.2015); רע"פ 8443/15 חגולי נ' מדינת ישראל (15.12.2015)). הבקשה שלפניי איננה עומדת באמות המידה המפורטות לעיל, ומטעם זה בלבד יש כדי לדחותה.

11.

גם לגופו של עניין אין כל מקום ליתן למבקש רשות ערעור. סבורני, כי לא נפל כל פגם בגזר הדין שניתן בבית משפט השלום, אשר שקל כדבעי את השיקולים הרלוונטיים לקולה ולחומרה, בעניינו של המבקש. אין בפנינו ענישה הסוטה ממדיניות הענישה הנוהגת, קל וחומר, שאין מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות ענישה זו.

12.

על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

13.

הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 9.2.2016, בבית סוהר " הדרים ", עד השעה 10:00, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או

08-9787336.