פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8699/15
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
אחמד אבוהאני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 4.11.2015, בעפ"ג 38201-08-15, שניתן על-ידי
כב' השופטים: י' אלון – נשיא; ר' ברקאי; ו-י' עדן
בשם המבקש:
עו"ד שפיק אבו
האני
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון – נשיא; ר' ברקאי ; ו- י' עדן ), בעפ"ג 38201-08-15, מיום 4.11.2015, בגדרו נדחה, בעיקרו, ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר' סולקין ), בת"פ 24495-09-13, מיום 9.7.2015.
2.
בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש, עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור. בהחלטתי מיום 16.12.2015, נעתרתי לבקשה והוריתי על עיכוב ביצוע העונש .
רקע והליכים קודמים
3.
המבקש הורשע, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). כעולה מכתב האישום המתוקן, ביום 10.9.2013, פנה יאסר אבו האני (להלן: המתלונן ) למבקש, ודרש ממנו להחזיר לו חוב כספי, בסך כ-1,000 ₪, בגין רכישת שני זוגות משקפיים, כשנה קודם לכן. במענה לכך, הבהיר המבקש למתלונן כי בכוונתו להשיב את החוב הכספי, בחלוף כשבוע. משפנה המתלונן לדרכו, הגיח המבקש מאחוריו, כשהוא נושא בידו חפץ חד, ופצע את המתלונן בראשו. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרם למתלונן חתך בקרקפת.
1.
בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם את חומרת מעשיו של המבקש, נתן בית משפט השלום את דעתו לערכים החברתיים הגלומים במעשים אלו. בית משפט השלום ציין, בהקשר זה, כי מן הראוי להשית, בגין עבירות כגון דא, ענישה מרתיעה " במישור המעשה, ולא במישור הרטורי בלבד ". בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, נקבע כי מתחם הענישה ינוע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל. לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, זקף בית משפט השלום לחובתו של המבקש את עוצמת הפגיעה במתלונן, לצד הנזקים שנגרמו לו, בפועל. לקולת העונש, נשקלו הודאתו של המבקש באשמה, כמו גם עברו הפלילי הנקי והשתלבותו בהליך טיפולי. ואולם, בהקשר לנקודה אחרונה זו, קבע בית משפט השלום כי, על אף תהליך השיקום האמור, אין מקום, בנסיבות העניין, להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. ביתר שאת אמורים הדברים, לשיטתו של בית משפט השלום, לנוכח העובדה שהמבקש פצע את המתלונן באיבר חיוני. לבסוף, ועל יסוד מכלול השיקולים כאמור, דן בית משפט השלום את המבקש ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. עוד הושתו על המבקש, 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה מסוג פשע, לפי חוק העונשין; 8 חודשי מאסר, לבל יעבור, במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, עבירה מסוג עוון, לפי חוק העונשין; קנס כספי, בסך 2,500 ₪ או 35 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגע העבירה, בסך 10,000 ₪; וצו מבחן, למשך שנה, מיום שחרורו של המבקש ממאסר.
2.
המבקש ערער על חומרת העונש שהושת עליו, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וערעורו נדחה, בעיקרו, ביום 4.11.2015. נקבע, כי המעשים בהם הורשע המבקש הינם מעשים חמורים ביותר, המצדיקים, בנסיבות דנן, ענישה מרתיעה, כדוגמת זו שנגזרה על המבקש, בסופו של יום. לכך יש להוסיף, לגישתו של בית המשפט המחוזי, כי בית משפט השלום מצא שלא להחמיר עם המבקש, יתר על המידה, וזקף לקולת עונשו את כלל השיקולים הרלוונטיים. יחד עם זאת, החליט בית המשפט המחוזי לבטל את רכיב העונש הנוגע לצו המבחן, בקובעו כי עונשו של המבקש כולל, ממילא, רכיב מאסר בפועל.
הבקשה לרשות ערעור
3.
בבקשה שלפניי, טען המבקש כי גזר דינו של בית משפט השלום " לוקה בחוסר מידתיות ", וניכרת בו סטייה קיצונית וחריגה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות. נטען, כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות, כשלעצמן, שלא יושת עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. לכך יש להוסיף, לטענתו של המבקש, את ההליך השיקומי המוצלח בו הוא השתלב. תמיכה לכך, מצא המבקש בעמדת שירות המבחן בעניינו, לפיה יש לאפשר לו להמשיך בתהליך הטיפולי אותו החל. על רקע זה, נטען כי יש מקום לבטל את עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש, ולהמירוֹ, לכל היותר, למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות, ואף לעונש של של"צ בלבד.
דיון והכרעה
4.
הלכה היא, כי רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגייה ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים להליך, או כאשר קיים חשש מפני עיוות דין חמור או אי-צדק מהותי שנגרם למבקש (רע"פ 8604/15 חנא נ' מדינת ישראל (16.12.2015); רע"פ 8366/15 חמוד נ' מדינת ישראל (15.12.2015); רע"פ 8443/15 חגולי נ' מדינת ישראל (15.12.2015)). לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על נספחיה, נחה דעתי כי היא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים, המצדיקים מתן רשות ערעור.
עוד רואה אני להזכיר, כי עניינה של הבקשה שלפניי בחומרת העונש אשר הושת על המבקש. כידוע, לא תינתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " על חומרת העונש, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות (רע"פ 5658/15 סמירנוב נ' מדינת ישראל (24.8.2015); רע"פ 5205/15 טנוס נ' מדינת ישראל (9.8.2015); רע"פ 3998/15 פלוני נ' מדינת ישראל (28.6.2015)). במקרה שלפניי, סבורני כי לא נעשתה סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, ובוודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות זו.
די בטעמים אלו, כדי לדחות את הבקשה לרשות ערעור דנא.
5.
אוסיף, למעלה מן הנדרש, כי אין מקום לקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין. המבקש ביצע מעשים חמורים על-פי כל אמת מידה, באשר הוא פצע באכזריות את המתלונן בראשו , באמצעות חפץ חד, וגרם לו לחתך בקרקפת. משאלה הם פני הדברים, בדין גזר בית משפט השלום על המבקש עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, ואין כל הצדקה, בנסיבות דנן, להמיר את העונש למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות. ואדגיש, כי אינני מתעלם, כלל ועיקר, מן ההליך השיקומי בו השתלב המבקש, בעקבותיו בא שירות המבחן בהמלצה חיובית, להטיל על המבקש צו של"צ בלבד. ואולם, כפי שציינתי, לא אחת, בית המשפט איננו כבוּל להמלצותיו של שירות המבחן (רע"פ 4719/13 צוקרן נ' מדינת ישראל (20.8.2013); בש"פ 7999/12 ג'רבי נ' מדינת ישראל (2.12.2012) ); ובכל הנוגע לאינטרס השיקומי, הרי שמדובר מדובר בשיקול נוסף, אחד מיני רבים, אותו על בית המשפט לשקול, לצד יתר שיקולי הענישה (רע"פ 4218/15 אמסלם נ' מדינת ישראל (18.6.2015); רע"פ 3463/15 קוטוב נ' מדינת ישראל (21.5.2015)).
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
לפיכך, מתבטלת בזאת החלטתי מיום 16.12.2015, בנוגע לעיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על המבקש.
המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בכלא דקל שבמתחם כלא באר שבע, ביום 7.1.2016, עד השעה 09:00, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את כניסתו למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתנה היום, ה' בטבת התשע"ו (17.12.2015).
ש ו פ ט