רע"פ 6631/98 אחמד שקיראת נ. מדינת ישראל

1.המבקש תקף את אישתו במכות ובסכין. כתוצאה מהתקיפה נפצעה האישה ונזקקה לטיפול רפואי. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בבית משפט השלום בעכו בעבירות לפי סעיף 335(1) וסעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. לאחר קבלת תסקירים שונים משירות המבחן ומרשויות הסעד, גזר עליו בית המשפט (סגן הנשיא ר.ש. צמח) קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תחתיו, התחייבות כספית בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תחתיה ומאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים, שיופעל אם יורשע המבקש בעבירה של תקיפה על רקע אלימות במשפחה. עונש זה נתן ביטוי להמלצת הגורמים הטיפוליים וכן לשיפור ביחסיהם של בני הזוג בעקבות תהליך טיפולי שעברו. המבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין בהליך זה.

2.המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 911/98). הערעור התקבל. בית המשפט (השופטים: מ. הס, ס. ג'ובראן וע. גרשון) הדגיש את חומרת המעשים בהם הורשע המבקש ואת הצורך להחמיר בענישה בכל הנוגע לעבירות של אלימות בתוך המשפחה. במהלך הדיון פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לדחות את הדיון על מנת להזמין עורך דין שייצגו. בית המשפט נמנע מלדחות את הדיון וניתן פסק דין. על המבקש הוטל עונש מאסר בפועל של שנה וכן מאסר על תנאי כאמור בפסק הדין של הערכאה הראשונה. בשולי פסק הדין ציין בית המשפט כי ראוי היה להטיל על המבקש עונש חמור יותר אילולי דובר בקבלת ערעור המשיבה על קולת העונש.

3.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה זו מיוצג המבקש על ידי עורך דין. בבקשתו מעלה המבקש שורה של טיעונים המצדיקים, לשיטתו, הקלה בעונש שנגזר עליו. כך, למשל, מציין המבקש את הפער הניכר בין העונש שהטילה עליו הערכאה הראשונה וזה שקבעה ערכאת הערעור. כן הוא מציין את השיפור הניכר ביחסיו עם אשתו ואת הנזק שעלול להיגרם למרקם היחסים המשפחתיים בגין העונש שהוטל עליו. המבקש טוען גם כנגד הימנעות ערכאת הערעור מלדחות את הדיון על מנת לאפשר לו לשכור עורך דין ומוסיף וטוען כי לא הובהרה לו הזכות לבקש רשות ערעור. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור וטוענת כי אין בבקשה, המופנית כנגד חומרת העונש, כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית. המשיבה מוסיפה ומדגישה את חומרת מעשיו של המבקש ואת הצורך להלחם בנגע האלימות במשפחה. המשיבה מציינת בתשובתה כי העבירות אותן ביצע המבקש אינן מצדיקות מינוי סנגור והמבקש אף נמנע מלבקש כי ימונה לו סנגור. נטען, כי המבקש ידע מבעוד מועד על הדיון בערעור ויכול היה לדאוג לייצוג עוד בטרם הדיון. בנסיבות אלה, כך נטען, לא נפל כל פגם בהחלטה שלא לדחות את הדיון בערעור.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת החומר שבפני נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור אינה ניתנת אלא במקרים המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת חשיבות רחבה החורגת מנסיבותיו של המקרה הבודד (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לא מצאתי בבקשה שבפני את אותה שאלה רחבה המצדיקה מתן רשות ערעור. כל שיש בה הוא רצונו של המבקש כי אתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא ואקל בעונשו. בית משפט זה חזר וקבע כי רשות ערעור לא תינתן במקרים בהם כל עניינה של הבקשה הוא בחומרת העונש שהוטל על המבקש (ראו, למשל, רע"פ 1282/98 פרץ סלומון נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). גם ביתר טענותיו של המבקש לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור. בנסיבות אלה דין הבקשה להדחות.

הבקשה נדחית.