פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6670/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אמנון מנחם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.7.09 בע"פ 7343/09 שניתן על ידי כבוד
השופטת ת' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (פל 1677/07) בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) ועבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים אסורים, לפי סעיפים 62(3), 39א ו-38(1) לפקודת התעבורה.
בתאריך 5.3.2009 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת א' שדמי) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסך 1,000 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים.
על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7343/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שפירא) דחה את הערעור ביום 16.7.2009 בקובעו כי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה מנומק, מאוזן ומבטא את חומרת העבירה וחומרת מעשיו של המבקש, אשר עברו התעבורתי והפלילי מצביעים על התנהגות מתמשכת של ביצוע עבירות, שמקור חלק מהן בשימוש לא קל בסמים, אשר לא הוכח כי המבקש נגמל ממנו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענתו, לפיה שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות ולנוכח הודאתו במיוחס לו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהכרעותיהן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענות המבקש הרי שאין בקשת רשות הערעור מעלה כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש הינו מאוזן וראוי, לנוכח חומרה הרבה של העבירה בה הורשע, והמסוכנות הגלומה בה לשלום הציבור. נסיבות אלו, כמו גם עברו הפלילי והתעבורתי של המבקש יש בהם כדי להצדיק אף הטלת מאסר בפועל, קל וחומר שלא ניתן לומר שמדובר בעונש חמור יתר על המידה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי התש"ע (11.10.2009).
ש ו פ ט