רע"פ 6791/05 אבי לוי נ. מדינת ישראל

ביום 9.7.03 הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, הכולל שישה אישומים שונים, כנגד המבקש, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); עבירות החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה; עבירת הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

לפי הנטען בכתב האישום, היה המבקש מעורב בעסקי סמים, אשר במסגרתם החזיק סמים שלא לצריכה עצמית, וכן קנה ומכר סמים בסכומים גדולים. כך, נטען, כי בהזדמנויות שונות, רכש המבקש 37 קילוגרם של סם מסוג קנבוס, מכר כמות של קילוגרם מסם זה ובהזדמנות אחרת אף מכר 20 טבליות של סם אקסטזי.

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוהן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. וביום 23.5.04 הטיל עליו עונש מאסר בפועל של 20 חודשים, מאסר על-תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה דומה לזו שבה הורשע או עבירה מסוג פשע לפי הפקודה וכן קנס בסך של 200,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו.

על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי ( כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו-י' שיצר ) דחה ביום 22.6.05 את הערעור לעניין משך תקופת המאסר אשר הוטלה עליו, בקובעו, כי לכשעצמה, תקופת מאסר של 20 חודשים בגין פעילותו של המבקש המתוארת בכתב האישום ובהתייחס לכמויות הסם שמדובר בהם הינה תקופת מאסר קלה, אשר על המבקש לברך עליה. באשר לגובה הקנס, קבע בית-המשפט, כי לאור העובדה שהתמונה בנושא גלגולי הכספים לא הושלמה לגמרי, אזי יועמד הקנס אשר הוטל על המבקש לסך של 100,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו. שאר רכיבי גזר-הדין, נותרו על כנם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-משפט השלום ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי עניינו מעורר שאלות אשר רלבנטיות לכלל הציבור ובעלות חשיבות משפטית רבה ולפיכך ראוי להעניק לו רשות ערעור. בנוסף, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא נתן דעתו לשיקולים שיקומיים ולא הקל בגין זאת את הדין עימו. בנוסף, טוען המבקש, כי מן הראוי היה לתת משקל רב יותר לעקרון אחידות הענישה בעניינו. כמו-כן, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט בכך שלא שקל לקולא את עברו הנקי, את העובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק ואת גילו הצעיר. זאת, במיוחד לאור העובדה שהוא הודה בפני המשטרה ואף שיתף עימה פעולה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה דנן, משום שעיקר טענותיו של המבקש מתמקדות ברצונו להפחית מחומרת עונשו ואין כל סיבה אשר תצדיק לדון בעניינו בגלגול שלישי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי הלכה היא, שבקשה להקלה בעונש איננה מהווה עילה למתן רשות ערעור. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של המבקש עולה, כי השימוש שעשה בסמים בעבר, איננו הסיבה להתנהגותו העבריינית ולכן, חרף חשיבות הליך הגמילה, אין הליך זה מהווה שיקום עבור המבקש – מבחינת התנהגותו העבריינית. בנוסף, לטענת המשיבה, בכל הנוגע לעניין אחידות הענישה, הרי שנקבע כבר על-ידי הערכאות הקודמות, כי לו היה התיקון בכתב האישום של הנאשם השני עימו הואשם המבקש נעשה טרם הורשע זה, אין ספק שעונשו היה חמור יותר ודומה לזה שהוטל על המבקש. אולם לטענת המשיבה, מכיוון שלא היו אלו פני הדברים, לא נעשתה כל פגיעה בעקרון אחידות הענישה עת נקבע עונשו של המבקש. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי לעניין עברו הנקי של המבקש, הרי שעניין זה כבר הובא כשיקול לקולא בהכרעות הערכאות הקודמות.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על הראיות השונות אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו שבפני, מופנית כנגד חומרתו של העונש אשר הושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת למעט באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). לדידי, מקרהו של המבקש איננו נמנה על מקרים אלה וזאת במיוחד לאור העובדה, כי הן בית-משפט השלום והן בית-המשפט המחוזי הביאו בחשבון שיקולים לקולא, עת קבעו את עונשו של המבקש.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש היה מעורב בעסקי הסמים במשך כשלושה חודשים ואף הורשע, על-פי הודאתו, בשישה אישומים, ארבעה מהם בגין סחר בסמים ושני אישומים בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בית-משפט השלום קבע בגזר-דינו, כי המבקש הינו סוחר סמים מן השורה, אשר סלל את דרכו לעולם הפשע למען בצע כסף וכי אין המדובר בנרקומן, אשר סחר בסמים, בכדי להיות מסוגל לממן לעצמו מנת סם. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, ענישתם של המבקש בפרט וכל הגורמים המעורבים בפרשה נשוא בקשת רשות ערעור זו בכלל, חורגת לקולא ממדיניות הענישה, אשר הוכתבה בעבר על-ידי בית-משפט זה. שהרי נקבע, כי יש להלחם בנגע הסמים ולפיכך, מן הראוי, כי הדגש יושם על אינטרס הציבור ולא על הנסיבות האישיות, עת משוקללים שיקולי הענישה השונים, בעבירות המסחריות בסמים.

לאור כל האמור, לא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 14.7.05 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר - מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 15.12.05, לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.