פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6829/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
ח'מיס טחאן
נ ג ד
המשיב:
יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים,
בע"פ
4171/09, מיום
30.7.09, שניתן על ידי
כבוד השופט י' נועם
בשם המבקש:
עו"ד סאמי ארשיד ;
עו"ד ויסאם גנאים
החלטה
1.
ביום 17.8.2008 הוציא המשיב – מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) – צו הריסה מנהלי למבנה שהוקם שלא כדין בשכונת ענאתא בירושלים. בצו צוין, בין היתר, כי המבנה הוקם ללא היתר; הוא מאוכלס כשבועיים בלבד; והוקם באזור שאין בו תוכנית מתאר תקפה המאפשרת קבלת היתר בנייה. בקשה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטול הצו נדחתה, לאחר שנמצא כי אין לו כל מעמד הואיל והוא אינו בעל זכות במקרקעין אלא פולש, ועל כן אין הוא בבחינת "מי שרואה עצמו נפגע מהצו" כלשון סעיף 238א(ז) לחוק. בית המשפט לעניינים מקומיים הוסיף וציין, כי אף לגופו של עניין לא נמצאה עילה לביטולו של צו ההריסה המנהלי.
2.
את השגותיו כנגד החלטה זו הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, אימץ את קביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה המערער פלש למקרקעין שלא כדין, ומשכך אין הוא יכול לעתור לביטולו של צו ההריסה המנהלי. בהקשר זה הבהיר בית המשפט, כי הזכות לעתור לביטולו של צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238א(ז) לחוק "נתונה למי שהנו בעל זכויות כדין במקרקעין, כמו למשל בעלי הקרקע, חוכרים ושוכרים; וכי אין לפרש את הסעיף כמקנה זכות עמידה למי שפולש לנכס, או למי שזכותו בנכס אינה כדין או מנוגדת לדין" (עמ' 11 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
3.
בגדר הבקשה שלפני חוזר המבקש על הטענות ששימשו אותו בפני ערכאות קמא, שהעיקריות בהן הן הטענה לפיה הוא בעל זכות במקרקעין, וכי במועדים הרלוונטיים להוצאת הצו, הושלמה בנייתו של המבנה והוא אוכלס. עוד טוען המבקש, כי ההליך שהתקיים בעניינו בבית המשפט לעניינים מקומיים היה פגום, הואיל ומטעם המשיב העידו "עדים חיצוניים" שאינם עובדי עירייה, שמטעמם לא הוגשו מלכתחילה תצהירים בכתב, בניגוד לסדרי הדין הנהוגים בהליכים העוסקים בצווי הריסה. על אלה מוסיף המבקש וטוען, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין לראות אותו כמי שנפגע מהוצאתו של צו ההריסה המנהלי, מעוררת שאלות בדבר פרשנותו הנכונה של סעיף 238א(ז) לחוק; זהותו של הנושא בנטל ההוכחה לעניין היותו של מאן דהוא פולש או משיג גבול ומידת ההוכחה הנדרשת.
4.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק בנסיבות בהן מעלה הבקשה שאלה כללית, המצדיקה ליבון בגלגול שלישי. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה. ההלכה הנוהגת היא כי הזכות לעתור לביטולו של צו הריסה מנהלי נתונה למי שרכש כדין זכויות במקרקעין, ואין לפרש את הסעיף כמקנה זכות עמידה למי שפלש לנכס או למי שזכותו בנכס אינה כדין או מנוגדת לדין (רע"פ 7253/08 אלטורי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה במחוז הדרום (לא פורסם, 24.8.2008)). משנמצא כי המבקש פלש למקרקעין, הקביעה לפיה אין הוא בעל מעמד לעתור לביטולו של צו ההריסה – הייתה אך מתבקשת. זאת ועוד, נוכח כך שהוא היה זה שעתר לביטולו של צו ההריסה, פשיטא כי הנטל להראות כי הוא רכש זכויות כדין במקרקעין – מוטל על כתפיו, ובנטל זה הוא לא עמד.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז באלול התשס"ט (06.09.09).
ש ו פ ט