רע"פ 6835/13 מורן קפלן נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתאריך 24.9.2013, ב-עפ"ת 41862-07-13 (כב' השופטת הבכירה נ' אהד) , שבגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (להלן גם: בית המשפט לתעבורה ).

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

בתאריך 28.12.2011 הוגש נגד המבקשת כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה הנכבד, שבגדרו נטען כי בתאריך 4.1.2011, בשעה 00:50, או בסמוך לה נהגה המבקשת את מכוניתה, כלי-רכב מסוג מאזדה, ברחוב מסוים בנתניה, לכיוון צומת דרכים מרומזר בעודה חוצה את הצומת מבלי לציית לאור האדום המכוון לנוסעים שמאלה. באותה העת, חלף ממולה רכב מסוג פולקסווגן, אשר בכיוון נסיעתו, כך נטען, דלַק אור ירוק – כאשר בסופו של דבר שני כלי-הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה המתוארת נחבלו בגופם המבקשת ונהג הרכב השני. עוד נטען בכתב האישום, כי המבקשת נהגה את רכבה בנסיבות הנ"ל ללא רישיון נהיגה תקף.

3.

בית המשפט הנכבד הרשיע את המבקשת בעבירות הבאות: נהיגה בשכרות – עבירה במשמעות סעיפים 62(3), 64ד(א) ו-39א ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה )

ולפי תקנה 169ב ל תקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: תקנות התעבורה );

נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע וחלפו למעלה מ-6 חודשים מיום פקיעת תוקפו – עבירה לפי סעיף 10(א) ל פקודת התעבורה .

באותו המעמד, המבקשת זוכתה מחמת הספק, מן העבירות הבאות: אי ציות לאור אדום ברמזור – עבירה לפי תקנה 22(א) ל תקנות התעבורה ; נהיגה בקלות ראש – עבירה כמשמעות סעיפים 62(2) ו-38(2) ל פקודת התעבורה ; גרימת תאונה בה נפגע אדם, או נגרם נזק לרכוש – עבירה על תקנה 21(ב)(2) ל תקנות התעבורה ; גרם חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) ל פקודת התעבורה .

4.

בשל הרשעתה האמורה, הושתו על המבקשת העונשים הבאים: פסילה מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים; פסילה על תנאי למשך 12 חודשים מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה (כשהתנאי הוא שהמבקשת לא תעבור מן העבירות בהן הורשעה, או עבירות לפי התוספת הראשונה והתוספת השנייה ל פקודת התעבורה) ; 9 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים (כשהתנאי שהמבקשת לא תעבור עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או עבירה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 12 חודשים, או עבירה של נהיגה בשעת פסילה). כן הושת על המבקשת קנס בגובה 3,500 ש"ח, או 100 ימי מאסר תמורתו.

5.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד – שנדחה. בית המשפט המחוזי הנכבד אימץ את כלל הממצאים העובדתיים והקביעות שבשיקול-דעת של בית המשפט לתעבורה הנכבד הן לגבי הרשעת המבקשת בעבירות המנויות לעיל והן לגבי גזר-הדין.

מכאן הבקשה שבפני.

טענות הצדדים בבקשה

6.

המבקשת חוזרת בבקשתה על מרבית הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות הנכבדות. בין היתר טוענת המבקשת כי נדרש היה לברר את מצבה הבריאותי טרם שהתבקשה ליתן דגימת דם, ומשלא נעשה כך, יש להחיל עליה את החריג לחזקה החלוטה (הקבועה כאמור בסעיף 64ד(א) ל פקודת

התעבורה ) לגבי מי שסירב למתן לרבות דגימת דם, הקבוע בהוראת סעיף 64ד(ג) ל פקודת התעבורה . המבקשת מוסיפה ואומרת, שטענה אחרונה זו היא בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינה הפרטני של בקשתה.

7.

המשיבה מצדה, סומכת את ידיה על פסקי-הדין של הערכאות הנכבדות הקודמות, היא סבורה כי אין בטענותיו האמורות של המבקשת כדי להצדיק מתן רשות ערעור לדיון ב"גלגול שלישי", וכי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בחומר שצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה, ובתגובה הנוספת שמסרה המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי

דין בקשת רשות הערעור להידחות .

הנימוקים למסקנתי זו יובאו מיד בסמוך.

9.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה יעניק רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (עיינו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 4515/07

אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) , או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/ 13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)).

השגותיה של המבקשת מופנות בבקשה דנן, בעיקרן, כנגד ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אשר אושרו על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ולא נתגלה בהם אי-צדק בולט. כך גם המבקשת לא הראתה, כי התקיים בעניינה, החריג הקבוע בסעיף 64ד(ג) לפקודת התעבורה , שהרי היא סירבה מלכתחילה לתת דגימת דם, כפי שנתבקשה.

10.

לפיכך דין

בקשת רשות הערעור להידחות .