פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6916/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת:
חוה פאפו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 17.7.03 בע"פ 71148/02 שניתן על ידי כב'
השופטים: ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב; בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת: עו"ד ניר רהט
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
2.המבקשת ובעלה הורשעו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו
(כב' השופט ח' אפרתי) - לאחר שמיעת ראיות - בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים. בתמצית ייאמר, כי המבקשת ובן-זוגהּ, יהלומנים וחברי בורסת היהלומים, פעלו לגבייתו של חוב שחב להם פלוני - המתלונן - בדרך בלתי חוקית, ובמסגרת פעילות זו אף שכרה המבקשת שירותיהם של עבריינים כדי שאלה ינקטו באמצעים - איומים או כל דרך אחרת שימצאו לנכון - לגביית חובהּ.
3.משהורשעו בדין, ביקש נציג הסניגוריה הציבורית - אשר סניגור מטעמה ייצג את בני-הזוג - כי יידחה שלב הטיעונים לעונש עד אשר סניגורם של הנאשמים בהליכים עד אותה עת ישוב משירות מילואים שאליו נקרא. החלטת בית משפט השלום אינה לפנינו, אך כפי שעולה מהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו כי "השלב בו נדרשת הבקיאות והחריפות לטיעונים הם [כך] שלבי ההוכחות. בשלב הטיעונים לעונש יכול עו"ד חילופי [כך] לאחר התייעצות עם עו"ד קבוע ולאחר שיחה עם הנאשמים, ובמיוחד לאחר שניתנה לו אורכה, להתכונן כראוי וכנדרש". בית משפט השלום קבע איפוא כי סניגור אחר מטעם הסניגוריה הציבורית יתייצב ויטען לעונש. אלא שבפועל נותרה המבקשת ללא ייצוג של ממש, שכן ביום הדיון התייצב אמנם סניגור-מחליף, אך לא טען לעונש מן הטעם שלא הכיר את התיק. משהיה כך, טענה המבקשת לעצמה.
4.בגזר דין מנומק, ולאחר שפירט את נסיבותיהם האישיות של המבקשת ובן זוגה, גזר בית משפט השלום על המבקשת עשרים וארבעה חודשי מאסר: תשעה לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. על בן-זוגה של המבקשת - שחלקו במעשים היה קטן יחסית - הטיל בית המשפט עונש קל יותר.
5.המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב) הן על הכרעת הדין הן על חומרת העונש, וערעורה נתקבל באורח חלקי: המבקשת זוכתה מן העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ומעבירות שיוחסו לה בגין עובדות שפורטו בחלק מסעיפי כתב האישום, אך הוחלט להרשיעהּ בעבירה של שידול לסחיטה באיומים.
6.אשר לעונש: בית המשפט המחוזי הותיר על כנו את עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקשת, קרא, תשעה חודשי מאסר; אך הפחית בעונשים האחרים שנגזרו עליה בהטילו עליה שנים עשר חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח. בנימוקיו לעונש נדרש בית המשפט להחלטתו של בית משפט השלום שלא לדחות את שלב הטיעונים לעונש, אלא שכאן נחלקו ההנמקות: בעוד שהשופט ז' המר סבר כי בנסיבות העניין הייתה החלטתו של בית המשפט סבירה וכי לא נפגעו זכויותיה של המבקשת, סברה השופטת נ' אחיטוב כי ההחלטה עלתה כדי פגיעה בזכויותיה של המבקשת. יחד עם זאת, כך סברה השופטת, אין להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה מן הטעם שבדיון בערעור רפא לפגם: הסניגור שייצג את המבקשת בבית משפט השלום טען לפני בית המשפט המחוזי כל אשר ניתן היה לטעון לזכות מרשתו, והחלטת בית המשפט ניתנה לאחר שנשמעו טיעונים אלה. השופטת ד' ברלינר הסכימה לתוצאה שאליה הגיעה השופטת אחיטוב.
7.על פסק דין זה - וביתר דיוק: על העונש שנקבע בו - בקשת רשות הערעור שלפנינו, ובגידרהּ טוען בא-כוח המבקשת שתי טענות עיקריות אלו: אחת, כי יש לקבל את הדעה שהושמעה בבית המשפט המחוזי ולפיה היעדר ייצוג למבקשת בשלב הטיעונים לעונש בערכאה הראשונה פגע בזכויותיה. העובדה שהמבקשת הייתה מיוצגת בדיון בערעור, אין בה, על-פי הטענה, כדי לרפוא לפגם. הטענה השנית היא, כי השוואה בין עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקשת לבין העונשים שנגזרו על יתר המעורבים בפרשה, מעלה כי המבקשת הופלתה לרעה בצורה חריפה בניגוד לעיקרון אחידות הענישה.
בד בבד עם הבקשה מבקשת המבקשת עיכוב ביצועו של עונש המאסר.
8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בחומר שצורף לה ובבקשה לעיכוב ביצוע, היגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הבקשה מתמקדת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וממילא אין היא מעלה שאלה משפטית, חוקתית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
9.אכן, ייצוג על-ידי סניגור הוא חשוב ביותר לנאשם הצפוי למאסר. ואולם על כך נשיב באלה: ראשית לכל, למבקשת ניתנה הזדמנות להיות מיוצגת בידי עורך-דין, והעובדה כי אותו עורך-דין לא הכין עצמו כדבעי להופעה אינה מצדיקה היענות לבקשה. מה היה קורה לו עורך-הדין הקודם לא היה מכין עצמו כדבעי? שנית, עניינה של המבקשת נדון בשתי ערכאות אשר שקלו את נסיבותיה האישיות, ומכל מקום, המבקשת הייתה מיוצגת בבית המשפט המחוזי ושם נשמעו ונדונו טענותיה במלואן. אין לומר, בנסיבות המקרה, כי נגרם לה למבקשת עיוות-דין המצדיק ערעור שני. ראו והשוו: רע"פ 4697/02 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
10.אשר לטענת בא-כוח המבקשת בדבר הפרתו של עיקרון אחידות הענישה: גם בטענה זו לא הצביע בא-כוח המבקשת על שאלה משפטית עקרונית וחשובה החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת. ראו: רע"פ 1543/03 זוהר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לגופו של עניין, ובהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למבקשת ובנסיבות ביצוען, העונש שהוטל על המבקשת אינו חורג ממידת הענישה הראויה.
11.סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע אף-היא. המבקשת תתייצב לריצוי עונשה כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי.
היום, ב' באב תשס"ג (31.7.03)
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03069160_G01.doc עע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il