פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6963/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד גמל
נ ג ד
המשיב:
יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מחוז המרכז מיום 29.7.08 בעפ"א 1036-09-07 שניתן על ידי כבוד
השופט
א' סטולר
בשם המבקש:
עו"ד מנחם טבקמן
בשם המשיב:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
ביום 26.6.2007 הוציא יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז צו הריסה מינהלי כנגד עבודות בניה שבוצעו על ידי המבקש ללא היתר בישוב קלנסואה,
בהתאם לסעיף 238 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). יצוין כי עובר להוצאת צו ההריסה הוצאו בימים 28.5.2007 ו-29.5.2007 צווי הפסקה מינהליים שהורו על הפסקת עבודות הבנייה, שבוצעו כאמור ללא היתר.
ביום 4.7.2007 הגיש המבקש בקשה לבית משפט השלום בנתניה לביטול צו ההריסה ולעיכוב ביצועו עד למתן החלטה בבקשה (ב"ש 3292/07). בקשתו התמקדה בטענה בדבר אכיפה סלקטיבית ובטענה לפיה לפי מיטב ידיעתו לא קיים המשיב את ההתייעצות הנדרשת בטרם הוצאת צו הריסה.
ביום 26.7.2007 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת א' טלמור) את בקשת המבקש. בית המשפט קבע כי צו ההריסה הוצא וניתן כדין, לא נפל כל פגם בחוקיותו ולא מתקיים אף תנאי מהתנאים לביטולו.
על החלטתו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 1036-09-07), בחזרו על הטענות אותן העלה בפני בית משפט השלום ובהוסיפו במהלך הדיונים טענה לפיה פקע תוקפו של צו ההריסה.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' סטולר) דחה ביום 29.7.2008 את ערעורו של המבקש. בנוגע לחובת ההיוועצות, ציין בית המשפט כי צו ההריסה כפוף לחזקה לפיה המעשה המנהלי נעשה כדין, לאור חזקת התקינות המנהלית וכי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש, ואילו המבקש לא הרים נטל זה. בנוגע לטענת המבקש בדבר אכיפה בררנית קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית משפט השלום משדחה טענה זו, וציין כי ממילא לא היה בה כדי להועיל למבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו לפיהן נפל פגם מהותי בצו ההריסה המחייב את ביטולו וכי נעשתה בעניינו אכיפה בררנית המפלה אותו והמצדיקה את ביטול הצו. כן טוען המבקש כי צו ההריסה פקע משלא הוארך על ידי בית המשפט. במקביל טוען המבקש כי נמנעה ממנו האפשרות להוכיח את טענותיו בשל כך שבית משפט השלום נמנע מלכפות את הבאתם של עדים אותם ביקש לזמן.
מנגד, טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של עניין.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו וחרף טענותיו הרי שהמבקש לא הצביע על כל עילה שיש בה כדי להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר חובת ההתייעצות והאכיפה הבררנית, הרי שמדובר בניסיון לתקוף את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעותיו של בית משפט השלום, אשר אומצו אף על ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאים.
בכל הנוגע להחלטת בית משפט השלום שלא לכפות את התייצבותם של העדים אותם ביקש המבקש להעיד, הרי שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט לפיה לא היה מקום לזמן את כל העדים שהמבקש ביקש לזמנם לאור הימנעותו מלצרף תצהיר לבקשתו, וכן לאור עדותו של המצהיר מטעם המשיב, אשר העיד בדבר קיומה של ההתייעצות הנדרשת.
בכל הנוגע לטענת המבקש בדבר פקיעת הצו, הרי שאין בטענה זו ממש, לאור החלטתו של בית המשפט מיום 21.10.2007, בה התקבלה בקשת המבקש עצמו לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעור.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 7.8.2008, בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה, מבוטלת.
מועד תחילת מנין הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי נשוא הערעור יחל ביום 25.11.08.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשס"ט (23.10.08).
ש ו פ ט