רע"פ 7195/15 מיכאל טשסלי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף ), בעפ"ת 2039-09-15, מיום 17.9.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' פרי ) (להלן: בית המשפט לתעבורה ), בת"ד 1473-01-14, מיום 1.7.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 14.5.2013, נהג המבקש ברכב מסוג " פולקסוואגן ", ברחוב דיזינגוף בתל אביב-יפו, מכיוון צפון לדרום. באותה העת, חצתה ז'ניפר אבסירה (להלן: הולכת הרגל ), ילידת 1984, את הכביש, בסמוך למעבר חצייה, בכיוון תנועתו של המבקש. המבקש, כך נטען, אשר נהג בקלות ראש ולא נתן תשומת לב מספקת לדרך, המשיך בנסיעה ופגע בהולכת הרגל (להלן: התאונה ). מעוצמת ההתנגשות, נפלה הולכת הרגל על מכסה המנוע, פגעה בחוזקה בשמשת הרכב וניפצה אותה. כתוצאה מן התאונה, נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש, ונגרמו לה אמנזיה וחתך בקרקפת, שבר בזיז, שבר בסקרום ושברים מרוסקים באגן.

1.

לאחר ניהול משפט הוכחות, החליט בית המשפט לתעבורה לזכות את המבקש מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ולהרשיעוֹ, תחת זאת, בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלה של ממש, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"ט-1969 (להלן: תקנות התעבורה ) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה. בית המשפט לתעבורה קיבל את ממצאיו של בוחן התנועה, באשר לנסיבות התאונה. בוחן התנועה ציין, כי הולכת הרגל שהתה בכביש במשך כ-2.15 שניות, ללא כל תגובה מצידו של המבקש. לכך יש להוסיף, לשיטתו של בית המשפט לתעבורה, כי שדה הראייה של המבקש, לאורך תנועתו, היה פתוח לפנים, ללא כל הפרעה. יחד עם זאת, בית המשפט לתעבורה לא שוכנע, מעבר לספק סביר, כי המבקש יכול היה למנוע את התאונה. נקבע, כי יש להתחשב בכך שהולכת הרגל חצתה שלא במעבר חציה, בתנועה מהירה וכשהיא אוחזת בטלפון בידה. מטעם זה, החליט בית המשפט לתעבורה לזכות את המבקש, מחמת הספק, מן העבירה של נהיגה בקלות ראש. מנגד, קבע בית המשפט לתעבורה כי נהיגתו של המבקש היתה חסרת זהירות, שכן אין כל ספק כי המבקש היה יכול להבחין במתלוננת, טרם שפגע בה עם רכבו. בית המשפט לתעבורה הוסיף וקבע, בהקשר לכך, כי רשלנותה של הולכת הרגל בחצותה את הכביש, לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגת המבקש לקרות התאונה.

2.

בגזר דינו, מיום 7.7.2015, קבע בית המשפט לתעבורה כי מתחם העונש ההולם למעשיו של המבקש, נע בין פסילת המינימום, בת שלושת החודשים, הקבועה בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה, לבין פסילה משמעותית, לתקופה של מעל ל-12 חודשים. בהמשך, ובשים לב לעוצמת הפגיעה בהולכת הרגל, לחבלות שנגרמו לה, ולשיקום הארוך שהיא נאלצה לעבור מאז התאונה, סבר בית המשפט לתעבורה כי נפגע הערך החברתי המוגן שבבסיס העבירה. עם זאת, בית המשפט לתעבורה הדגיש, כי יש להפחית במידת אחריותו של המבקש לתאונה, לאור אשמהּ התורם של הולכת הרגל. על רקע הדברים האלה, ומבלי להתעלם מעברו התעבורתי הנקי של המבקש ומנסיבותיו האישיות, פסל בית המשפט לתעבורה את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 3 חודשים בפועל; השית עליו עונש של 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, למשך 3 שנים; וקנס אותו בסך 1,800 ₪ או 18 ימי מאסר תמורתו.

3.

המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וערעורו נדחה, ביום 17.9.2015. נקבע, כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לתעבורה, לפיהם דבר לא מנע מן המבקש לראות את הולכת הרגל, טרם שפגע בה, ולא היה ברשלנותה של הולכת הרגל כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין נהיגתו חסרת הזהירות של המבקש לבין קרות התאונה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי צדק בית המשפט לתעבורה, בהרשיעוֹ את המבקש, בנסיבות דנן, גם בעבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, הנוגעת לאחריותו של המבקש לקרות התאונה.

הבקשה לרשות ערעור

4.

בבקשה שלפניי טען המבקש, כי לא היה מקום להרשיעוֹ בעבירה של אחריות לקרות התאונה, לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. נטען, כי יש לאמץ, בהקשר זה, את שקבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בע"פ (ת"א) 70608/08 מור נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז

(13.1.2005). זאת שכן, כאשר מדובר על תאונה שנגרמה עקב " איחור של חלקי שניות ", אותה לא ניתן היה למנוע, אין הנאשם נושא באחריות לגרימתה, ולכן הרשעתו מהווה עיוות דין. בהמשך, עמד המבקש על מידת רשלנותה של הולכת הגל, וציין כי היה בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין נהיגתו לקרות התאונה. המבקש הוסיף וטען, כי הערכאות הקודמות שגו בכך שלא נימקו, כנדרש, את החלטותיהם, דבר אשר עשוי להצדיק, כשלעצמו, את ביטול ההחלטות. לבסוף, טען המבקש כי יש להיעתר לבקשתו משיקולי צדק.

דיון והכרעה

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה שלפניי על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות. זאת שכן, חרף האצטלה העקרונית אותה מנסה המבקש לעטות מעל לבקשתו, הבקשה אינה נמנית על אותם מקרים המצדיקים מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", באשר היא אינה מעוררת שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה, ואין מתעורר חשש מפני עיוות דין או אי-צדק מהותי שנגרם למבקש ( רע"פ 6449/15 חלוואני נ' מדינת ישראל

(12.10.2015);

רע"פ 4881/15 הלפרין נ' כרמי

(24.9.2015); רע"פ 6032/15 אל וחידי נ' מדינת ישראל

(21.9.2015)). די בטעמים אלו, כדי לדחות את הבקשה לרשות ערעור שלפניי.

6.

בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי אין ממש בהשגותיו של המבקש גם לגופו של עניין. טענותיו של המבקש מכוּונות, רובן ככולן, על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לתעבורה. כלל הוא, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים כגון דא, באשר הערכאה הדיונית היא שמתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מן העדים שהופיעו לפניה, וביכולה לאתר את " אותות האמת " שהתגלו בעדותם, ולהסיק את המסקנות בדבר מהימנותם (רע"פ 3319/15 שקיראת נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (20.7.2015); רע"פ 4150/15 בר כוכבא נ' מדינת ישראל

(18.6.2015); רע"פ 4844/15 גלבוע נ' מדינת ישראל

(16.7.2015)). כלל זה נכון כפליים, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ".

לאור הדברים האלה, אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה לא היה מקום להרשיעוֹ בעבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. סעיף זה מורה, כי:

"הורשע אדם –

(1)

[...]

(2)

[...]

(3)

על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש,

דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

בית המשפט לתעבורה קבע כממצא עובדתי, כי לא היה ברשלנותה של הולכת הרגל, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין אופן נהיגתו של המבקש לבין קרות התאונה, ואינני רואה כל הצדקה להתערב בקביעה זו. לפיכך, דומני כי לא נפלה כל טעות במסקנה, לפיה, בנסיבות אלה, חל סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, שכן המבקש גרם בנהיגתו לתאונת הדרכים בה נחבלה הולכת הרגל.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.