רע"פ 3319/15 מונתהא שקיראת נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה , ירושלים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' סגל ), בע"פ 65563-03-15, מיום 1.5.2015, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט א' גורדון ), בב"ש 10271/14, מיום 17.2.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

על מבנה בבעלותה של המבקשת (להלן: המבנה ) הוצא, ביום 6.11.2014, צו הריסה מינהלי (להלן: הצו ), מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן: הועדה המקומית ), עקב כך שהמבנה הוקם ללא היתר כדין, בניגוד לסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).

3.

ביום 15.12.2014, ולאחר שחלף מניין 30 הימים למימוש צו ההריסה, לפי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, הגיש המשיב לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת התקופה לביצוע הצו (להלן: הבקשה להארכת התקופה ). לטענת המשיב, " בשל טעמים מבצעיים הקשורים בין השאר ברצף האירועים הביטחוניים אשר פקדו את העיר ירושלים בעת האחרונה, לא היה בידי משטרת ישראל להעניק

[למשיב] סיוע לביצוע הצו, לרבות הדבקתו על הנכס עד למועד הקבוע בחוק ". ביום 17.12.2014, ובשים לב לאילוצים המבצעיים עליהם הצביע המשיב, נעתר בית המשפט לעניינים מקומיים לבקשה, וקבע כי מניין 30 הימים, להדבקת צווי ההריסה על המבנה, יחל ביום 28.12.2014.

4.

ביום 29.12.2014, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרתו טענה המבקשת כי לא הובא לידיעתה דבר הוצאת צו ההריסה נגד המבנה. על-כן, כך טענה המבקשת, לא התאפשר לה למסור את תגובתה לבקשה להארכת התקופה, " בטרם ייחרץ גורלה במעמד צד אחד על סמך בקשה לאקונית שלא נתמכה בבדל של ראיה ". במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, ביום 19.1.2015, הסכימו הצדדים לבטל את ההחלטה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט לעניינים מקומיים, על מנת לאפשר למבקשת להגיב על הבקשה להארכת התקופה. בית המשפט המחוזי אישר את הסכמת הצדדים, והדיון הוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים.

5.

לאחר שמיעת ראיות, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 17.2.2015, להיעתר לבקשת המשיב להאריך את תקופת ביצוע הצו, כך שמניין 30 הימים יחל ביום 1.4.2015. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב להמתין לסיוע משטרתי לצורך ביצוע הצו. נקבע, בהקשר זה, כי " אכיפת דיני התכנון והבניה בירושלים, בפרט באיזורים מסויימים, הינה מלאכה מורכבת. בחלק מן האיזורים נשקפת סכנה למפקחי הבניה ולמבצעיהם של צווי הריסה. מכאן, שהיזקקות לליווי משטרתי היא לגיטימית והכרחית, ואיני מוצא כל פגם בכך שהמבקש המתין לסיוע שכזה בטרם ביצוע הצו ". בהמשך, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את כלל טענותיה של המבקשת, ובין היתר, את הטענה כי הבקשה להארכת התקופה היתה כרוכה בחוסר תום לב או בהתרשלות.

6.

המבקשת לא השלימה עם תוצאה זו, וערערה עליה לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 1.5.2015, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת, וקבע כי מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה על-ידי המשיב יחל ביום 3.5.2015. בית המשפט המחוזי מצא, כי אין מקום להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, והוסיף כי " ניתן בנקל להתרשם, כי [בית המשפט לעניינים מקומיים] בחן, כדרכו, בכובד ראש את טענות [המבקשת] לגופן בטרם קבע את ממצאיו והסיק את מסקנתו המכרעת ". בזו אחר זו, דחה בית המשפט המחוזי את יתר טענותיה של המבקשת. כך, נדחתה הטענה, לפיה לא היה מקום לקבל את הבקשה להארכת התקופה, באשר היא הוגשה בחלוף שבעה ימים עובר למועד ביצוע הצו, בניגוד לתקנה 2(א)(2) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010 (להלן: תקנות התכנון והבניה ) . נקבע, בהקשר לכך, כי קיימות " נסיבות מיוחדות " המצדיקות סטייה מכלל זה. לאחר זאת, ובשים לב ל" אילוצים שונים וחריגים " תַחְתַם פועלת הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, קבע בית המשפט המחוזי, כי " בהחלט ניתן להבין מדוע קיימים מקרים לא מעטים בהם מבחינה אובייקטיבית אין בידי [המשיב] לבצע את ההדבקה ו/או ההריסה במועד ".

הבקשה לרשות ערעור

7.

בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בערעורה בפני בית המשפט המחוזי. לטענת

המבקשת, שגה בית המשפט לעניינים מקומיים בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, באשר נמצאו סתירות בגרסאותיהם של עדי המשיב, וחלקם נתנו הסברים שאינם מניחים את הדעת. עוד טענה המבקשת, כי לא היה מקום להיעתר לבקשה להארכת תקופת ביצוע צו ההריסה, נוכח הגשתה של בקשה זו " בניגוד להוראות התקנות ", היינו בניגוד לתקנה 2(א)(2) לתקנות התכנון והבניה. בנוסף, הצביעה המבקשת על " מחדלים " אשר נפלו, לטענתה, בהתנהלות המשיב בעניינה, ובין היתר אמורים דברים אלו, בכך " שלא הוגשה ראייה לכך שהמשיב פנה אל המשטרה בכתב, ואימתי פנה ", וכי " הצו לא הודבק במהלך 30 הימים למרות שהוכח שהמשיב הדביק צווים אחרים בליווי משטרתי ". על יסוד הדברים האלה, התבקשתי לבטל את ההחלטה להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה.

8.

במענה לטענות המבקשת, נטען על-ידי המשיב כי אין כל מקום לקבלן. לגישתו של המשיב, " האילוץ שהוביל להימנעות מביצוע הצו הוא אילוץ אמת ", ומשכך " גובר בהכרח האינטרס הציבורי שבאכיפת חוק התכנון והבניה ", על האינטרס של המבקשת. עוד טען המשיב, כי לא דבק כל פגם היורד לשורשו של עניין בהוצאת צו ההריסה, כמו גם בדחיית התקופה למימושו. משכך, התבקשתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

9.

להשלמת התמונה יצויין, כי בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, עתרה המבקשת לעיכוב ביצוע צו ההריסה שהוצא נגדה. ביני לביני, ביום 26.5.2015, הוגשה הודעת עדכון מטעם המבקשת, לפיה היא הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה, לגופו של עניין. בית המשפט לעניינים מקומיים החליט לעכב את ביצועו של צו ההריסה, עד להחלטה בבקשה לביטול הצו.

דיון והכרעה

10.

הלכה היא, כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב" גלגול שלישי ", אלא במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית נכבדה או סוגייה ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 4975/15 אבו דיאב נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (19.7.2015); רע"פ 4987/15 סלפוצ'ניק נ' מדינת ישראל (19.7.2015); רע"פ 4755/15 שינברג נ' מדינת ישראל (16.7.2015)). לאחר שבחנתי את הבקשה לרשות ערעור שלפניי על נספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, ובכך די על מנת לדחותה.

11.

עוד רואה אני להדגיש, כי הבקשה שלפניי מועתקת, כמעט באופן שלם, מהודעת הערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי. כבר ציינתי, לא אחת, כי העתקת הודעת הערעור מעידה כי מטרת הבקשה לרשות ערעור היא להוות " מקצה שיפורים " לתוצאה שהתקבלה בערעור, וטעם זה אינו מצדיק, ככלל, מתן רשות ערעור. כפי שכתבתי ברע"פ 9019/12 חטיב נ' מדינת ישראל

(17.12.2012):

"לא יעלה על הדעת, כי בקשת רשות ערעור תהא כר ל'מקצה שיפורים ' לבעל דין שאינו שבע רצון מהתוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור [...] ותהווה, הלכה למעשה, ערעור נוסף על הכרעתו של בית המשפט המחוזי" (ראו גם: רע"פ 4797/15 כהן נ' מדינת ישראל (15.7.2015); רע"פ 3818/15

בובליל נ' מדינת ישראל

(8.6.2015).

12.

אציין, כי גם לגופו של עניין אינני מוצא ממש בטענותיה של המבקשת. חלק נכבד מן הבקשה לרשות ערעור מופנה נגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, וכידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מעין אלו. זאת שכן, הערכאה הדיונית " היא זו שמתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדים שהופיעו לפניה, ויכולה לתור באופן ישיר אחר 'אותות האמת' שנתגלו בעדותם, ולהסיק את המסקנות בדבר מהימנותם " (רע"פ 4150/15 בר כוכבא נ' מדינת ישראל (18.6.2015); ראו גם: רע"פ 4844/15 גלבוע נ' מדינת ישראל (16.7.2015)). כלל זה נכון ביתר שאת, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי ".

לאחר שבחנתי את החומר המונח לפניי, מצאתי כי אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. קביעות המהימנות נעשו באופן חד משמעי, ונסמכו על עדים מהימנים ונטולי פניות, כמו גם על הגיונם של הדברים. הנני תמים דעים עם הערכאות הקודמות, כי הימנעות המשיב ממימוש צו ההריסה במועדו, נבעה מחמת נסיבות מיוחדות, עקב הרגישות הביטחונית בה נתונה העיר ירושלים בתקופה האחרונה. בהינתן נסיבות אלו, נחה דעתי כי לא דבק כל פגם בהתנהלותו של המשיב, ובוודאי שאין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. לפיכך, בדין קבעו הערכאות הקודמות כי יש להאריך את תוקפו של צו ההריסה המינהלי.

13.

אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

לפיכך, ונוכח האמור בפסקה 9 לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה מתייתרת, והצדדים יפעלו בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול צו ההריסה.