רע"פ 7237/03 חנה יצחקי נ. מדינת ישראל

1.זו בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8/7/03 בע"פ 70268/03 (כבוד השופט צבי גורפינקל), בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מאיר דרורי) שהרשיע את המבקשת בעבירה של נסיעה במהירות העולה על המותר וגזר עליה קנס בסך 800 ₪.

2.ביום 3.1.02 הורשעה המבקשת בבית המשפט לתעבורה בכך שנסעה במהירות 90 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 60 קמ"ש, ובכך עברה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מהירות הרכב נמדדה על-ידי ממל"ז (מד מהירות לייזר). המבקשת לא כפרה בבית המשפט בתקינות הממל"ז. היא טענה כי נסעה במסגרת המהירות המותרת, והמהירות המופרזת שיוחסה לה היתה בפועל של רכב אחר שנסע בעת המדידה לצידה. לפיכך, אישומה הוא פועל יוצא של טעות בזיהוי של השוטר המודד. בית המשפט קבע כי לא נמצא כל פגם בפעולת השוטר המודד, וכי אין סיבה לקבוע כי הוא התבלבל בין רכב המבקשת לרכב אחר. במסקנתו זו התבסס בית המשפט על כך שמדובר בשוטר מיומן ומנוסה המפעיל את הממל"ז משנת 95'.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. בערעור חזרה על טענתה כי אישומה במהירות מופרזת נובע מטעות בזיהוי של השוטר המודד. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בנימוק שרכבה של המבקשת נעצר במקום המדידה והדו"ח נרשם באותו המקום. בית המשפט הוסיף כי במקרה זה פועלת חזקת התקינות שהרשות פועלת כדין ועל כן אין סיבה להניח שהשוטר עצר רכב אחר מהרכב שמהירותו נמדדה בפועל. לפיכך, נדחה ערעורה של המבקשת.

3.בבקשת רשות הערעור שלפנינו חוזרת המבקשת פעם נוספת על טענתה כי הרשעתה במהירות מופרזת נובעת מטעות בזיהוי. השאלה המשפטית שמעלה המבקשת הינה האם עומדת למשיבה "חזקת התקינות" בנסיבות המקרה או שמא אין להסתמך על הנחה משפטית שכזאת במסגרת הבאת הראיות ונטל השכנוע.

לטענת המבקשת, אם יוּתר השימוש ב"חזקת התקינות" בהליך הפלילי ובמיוחד כאשר עומדת במחלוקת עדותו של איש הרשות לעומת האזרח, הרי יהיה בכך משום שינוי סדרי בראשית והמוסכמות שלפיהן הנאשם הוא בחזקת חף מפשע עד אשר תוכח אשמתו. עוד מוסיפה המבקשת, כי "חזקת התקינות" נידונה בהרחבה בהקשרים שונים אולם לא בהקשר המתעורר במקרה דנן. מכאן לשיטתה נלמדת חשיבות ההלכה האמורה שיש בכוחה לשנות את סדרי הראיות ולהשליך על כלל הציבור, ועל כן יש מקום ליתן רשות ערעור.

4.דין הבקשה להדחות. טענתה של המבקשת ביחס לשאלה האם חלה טעות בזיהוי רכבה אם לאו, היא טענה עובדתית גרידא שההכרעה בה נסמכת על ממצאי מהימנות. השוטר שהפעיל את הממל"ז העיד בבית המשפט לתעבורה, וכך גם המבקשת. בית המשפט העדיף את עדותו של השוטר על עדותה של המבקשת. לא הוצגה בפנינו כל סיבה מדוע עלינו להתערב בממצא זה. הלכה היא כי בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בממצאים עובדתיים של ערכאות נמוכות יותר. מקל וחומר, אין הדבר מצדיק דיון בגלגול שלישי. הלכה מושרשת היא שרק שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר יש בה היבט ציבורי כללי מצדיקה דיון בגלגול שלישי (בר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אין המקרה דנן עונה לתנאי זה.

דין הבקשה להדחות, איפוא.