רע"פ 7404/09 משה אברהם נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"א 5959-11-07, כבוד השופט א' סוטלר ) מיום 16.8.2009, בו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (ת"פ 2800/01, כבוד השופטת ל' לב-און ).

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח תקווה בגין עבירות של עיסוק ברעלים ללא היתר; עיסוק ברעלים בניגוד לתנאי היתר רעלים; אי ביצוע צו פינוי רעלים; אחסון רעלים שלא כדין ואי סילוק פסולת חומרים מסוכנים. על פי הנטען בכתב האישום בין השנים 1996-2000 היה המבקש בעלים של מפעל לייצור חומרי ניקוי ואיטום ומוצרים כימיקלים תחת השם "חרושת כימיקלים". בין השנים 1996-1998 המפעל היה ממוקם בישוב גנים, ולאחר מכן בפתח תקווה. על פי הנטען בכתב האישום בשנת 1998 החזיק המבקש במפעל שביישוב גנים חביות ובהן פרופאנול וחביות המכילות חומר לא מזוהה במקום לא מגודר. החביות הוחזקו מתחת לשמש ללא סככה, וחלק מהחביות היו חלודות, נפוחות ועמדו להתבקע. במחצית השנייה של 1998 הפסיק המבקש את פעילותו במפעל בישוב גנים, ונעלם מבלי שפינה את כל החומרים המסוכנים כנדרש והשאירם באופן שיצר סכנה ממשית לאדם ולסביבה. בהמשך לא עמד המבקש בהתחייבות לפנות חומרים מסוכנים וכאלו שאינם מסוכנים. בביקורת שנערכה בשנת 1999 במפעל בפתח תקווה נמצאו חומרים כגון חומצה גופרתית 98%, מתילן כלוריד, מדללים, פסולת חומצית, שאריות צבעים ובקבוקי כימיקלים, וזאת מבלי שהיה לו היתר רעלים כדין. בביקור במפעל בפתח-תקווה, ביום 14.8.1999, חצר המפעל הייתה פתוחה ונראו בה חביות רבות, חלקן במצב גרוע, מרביתן ללא תוויות לציון החומר שבהם, ריח כימיקלים היה באוויר, ונמצאו חומרים מסוכנים שונים. בהמשך, ביום 29.8.1999, נלקחו דגימות מ- 28 חביות ועל פי תוצאות בדיקתן 20 חביות הכילו כלורידם שהם חומרים דליקים, ומוגדרים מסוכנים, ובוצע צו פנוי רעלים על ידי המשרד לאיכות הסביבה מכיוון שהמבקש לא פינה את החומרים בעצמו. על אף זאת, כמתואר בכתב האישום, גם לאחר פינוי הרעלים נמצאו חביות רבות נוספות ללא ציון תכולתן. בהמשך הגיש המבקש בקשה להיתר רעלים, אך בקשתו נדחתה, ולמרות זאת המשיך המבקש לעסוק באותם חומרים גם בחודש נובמבר 1999, וכן בחודש דצמבר 1999. בביקורות שנערכו במפעל בפתח תקווה נמצאו חביות רבות ובקבוקים ובתוכם נוזלים, ועל הקרקע נצפו כתמי שפכים. דגימת קרקע שנלקחה מהמקום העלתה שהקרקע הכילה חומרים מסוכנים שונים.

ביום 28.11.2006 הרשיע בית משפט השלום (ת"פ 2800/01, כבוד השופטת ל' לב-און ) את המבקש בעבירות שייחוסו לו בכתב האישום, אך הוא זוכה מעיסוק ברעלים בניגוד לתנאי היתר על פי סעיפים 3, 4, 11 לכתב האישום. בית משפט השלום גזר על המבקש קנס בגובה 30,000 ש"ח, שישולם ב-10 שיעורים חודשיים שווים ורצופים.

המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (עפ"א 5959-11-07, כבוד השופט א' סוטלר ). ביום 16.8.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, למעט בעבירה של עיסוק ללא היתר, ככל שההרשעה בה נובעת מעיסוק בחומרים אמוניה, אתיל אצטאט, גופרית, עופרת, אבקה ירוקה, שאריות צבעים, חומצה פרופיונית, סודה קאוסטיק, מדללים וחומצת מימן כלורית. מאחר שלא הוגש ערעור על חומרת העונש לא התערב בית המשפט המחוזי בקנס שנגזר על המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הצליח להזים את חוות הדעת והעדויות המקצועיות שהוגשו מטעם המשיבה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי פסק הדין של בית משפט השלום מבוסס, מנומק ו"מושתת על אדנים איתנים" ולכן לא ראה מקום להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי המהימנות שנקבעו על ידו.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טוען כי המשיבה הציגה לבית משפט השלום ולבית המשפט המחוזי מצגים מטעים, ויש בכך אף מעשי מרמה. הוא טוען כי הציג בהודעת הערר לבית המשפט המחוזי כשישים מעשי מרמה של המשיבה, וביניהם עדויות שקר והצגת מסמכים שקריים, ועל אף זאת רוב רובם של טענותיו נדחו. המבקש טוען כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, והתבססה על מצגי שווא. בנוסף טוען המבקש כי הסנגורים שייצגו אותו בערכאות הקודמות, לא עשו זאת כראוי. אשר על כן, טוען המבקש כי יש לזכותו מכל אשמה.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. לגופה של הבקשה טוענת המשיבה כי כל טענותיו של המבקש בבקשה זו נטענו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו אחת לאחת לאחר בירור מעמיק ויסודי. המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי קבע כי אינו מתערב בממצאי המהימנות של בית משפט השלום, אשר קבע במפורש כי המבקש אינו נמצא אמין, ומנגד נתן אמון בעדויות ובעדים מטעם המשיבה. אשר על כן, אין מקום כי בית משפט זה כערכאה שלישית יבחן ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. כמו כן, טוענת המשיבה, כי המבקש לא סתר את ראיות התביעה על ידי עד מומחה מטעמו, למרות שהייתה לו האפשרות לעשות כן. עוד היא טוענת כי אין לקבל את טענותיו של המבקש בדבר כשל בייצוגו. לאורך כל ההליך, יוצג המבקש על ידי מספר עורכי דין, חלקם במינוי הסנגוריה הציבורית. משכך, לא יכולה להישמע כעת טענה מצדו כי לא היה לו את יומו בבית המשפט, כמו כן, טענה זו עלתה בפני בית המשפט המחוזי, והיא נדחתה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במקרה שלפניי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001);

ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (לא פורסם, 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ , פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם, 10.3.2009); ע"א 331/08 פטל נ' אורי (טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009). ראו גם מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב 1945 (2009)). כפי שציין בית משפט זה:

"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם". (ראו ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2009). ראו גם ע"פ 6395/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.09)).

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. טענותיו של המבקש נדונו לעומק ובצורה יסודית ביותר על ידי שתי ערכאות ונדחו ברובם. כעת המבקש לא מעלה טענות חדשות, אלא חוזר על הטענות שנידונו והוכרעו בערכאות הקודמות, בעיקר על בסיס ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות. אשר על כן המבקש לא הראה טעם מדוע בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור בבית משפט זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.