רע"פ 7413/14 אביהו דוד נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; א' מקובר ; ו- ש' בורנשטין ), בעפ"ג 40565-05-14, מיום 5.10.2014, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' נחמן ), מיום 9.4.2014, בת"פ 9637-06-13.

2.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. בהחלטתי מיום 3.11.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו את העבירות הבאות: איומים, לפי סעיף 192 ל חוק העונשין , התשל"ז –1977 ; והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982. מכתב האישום עולה, כי המבקש והמתלוננת היו בני זוג במשך שנתיים ונפרדו כ-4 חודשים עובר למועד הגשת כתב האישום. נטען, כי בתאריך 18.5.2013, בין השעה 02:25, ועד לשעה 04:51, שלח המבקש למתלוננת 20 מסרונים, כאשר חלקם בעלי תוכן מאיים כלפיה, וכלפי בני משפחתה. עוד נטען, כי ביום 31.5.2013, בשעה 01:40, או בסמוך לכך, התקשר המבקש למתלוננת, על מנת להשמיע באוזניה

דברים שיש בהם כדי להטריד או להרגיז, שלא כדין.

1.

המבקש הורשע, לאחר הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. נוכח גילו, הופנה המבקש אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו. שירות המבחן התרשם, כי המבקש מפחית מחומרת העבירות שביצע, מציג עמדה קורבנית, ומתקשה לשאת בתוצאות מעשיו. בנוסף, ציין שירות המבחן, כי המבקש טוען לכך שהעבירה בוצעה לאחר שהיה תחת השפעת אלכוהול, אך גם כיום המבקש אינו נמנע מצריכת אלכוהול. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה כי המבקש הביע את רצונו לסיים את ההליך ללא מעורבותו של שירות המבחן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. באשר לעונש, סבר שירות המבחן כי הטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, עשויה להוות ענישה אפקטיבית בעניינו של המבקש, והמבקש אף נמצא כשיר לכך על-ידי הממונה על עבודות השירות.

2.

ביום 9.4.2014, נגזר דינו של המבקש. במסגרת גזר הדין הדגיש בית משפט השלום בראשון לציון , כי: "במעשיו פגע הנאשם [ המבקש ] בערכים חברתיים בדמות שלוות נפשה, בטחונה וחירות פעולתה של המתלוננת - הקטינה - ושל בני משפחתה. מעשיו של הנאשם [ המבקש ] בהקשר זה הינם בגדר עבירת אלימות, אף שמדובר באלימות מילולית. בחינת המלל בו השתמש מלמדת על פגיעה חמורה משנקט הנאשם [ המבקש ] באיומים ברף גבוה על חיי המתלוננת ובני משפחתה" . בית המשפט קבע, כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש, בשים לב לצורך להיאבק בנגע האלימות המילולית שפשט בקרב החברה הישראלית, ונוכח העובדה כי מדובר בעבירת איומים הקשורה בבן זוג, נע בין מאסר מותנה, לבין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בהמשך, סקר בית המשפט את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובכלל זאת: התכנון שקדם לביצוע העבירה; אחריותו הבלעדית של המבקש למעשיו, ושליטתו המלאה עליהם, חרף טענתו כי היה תחת השפעת אלכוהול; הנזק שנגרם למתלוננת בעקבות תוכנם המאיים והמפחיד של המסרונים שנשלחו; והסיבות שהביאו את המבקש לבצע את העבירה. בנוסף, סקר בית המשפט את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות: היותו של המבקש רווק, כבן 21 שנים, אשר לא סיים את לימודיו ומועסק כמחסנאי; הרשעתו הקודמת, משנת 2011,

בשתי עבירות של דרישת רכוש על-ידי אדם מזויין; וקיומו של מאסר על תנאי, למשך 3 חודשים, בגין הרשעתו הקודמת. במסגרת השיקולים לקולא, ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המבקש; הודייתו שחסכה זמן שיפוטי רב; והצער והחרטה שהביע. בהתאם לכך, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הפעלת מאסר על תנאי, בן 3 חודשים, באופן מצטבר לעונש המאסר בתיק זה, כך שבסך הכל, על המבקש לרצות 8 חודשי מאסר בפועל ; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים, עבירות אלימות, לרבות איומים ו/או הטרדה באמצעות מתקן בזק; קנס בסך 2000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי למתלוננת בסך של 5000 ₪.

3.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד על חומרת העונש שהושת עליו על-ידי בית משפט השלום. בערעורו טען המבקש, כי נפלו מספר שגגות בגזר דינו של בית משפט קמא. הראשונה, בקביעתו כי היה תכנון מוקדם במעשיו של המבקש. הטעות השנייה, לטענתו של המבקש, עוסקת בהיעדר התחשבות מצד בית משפט קמא בכך שהנזק שנגרם למבקשת הינו מינורי, ונבע

מהיותו תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע המעשים. לראיה, הוסיף וטען המבקש, כי המתלוננת לא נבהלה מאיומיו, ואף ניסתה ליצור עימו קשר טלפוני לאחר האירוע. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, טען המבקש, כי בית משפט קמא לא התחשב בכך שהשתת עונש מאסר לריצוי בפועל, פוגע אנושות במבקש, וזאת נוכח גילו הצעיר, והעובדה כי הוא לא חזר על העבירות מאז האירוע המתואר בכתב האישום. עוד טען המבקש, כי יש להתחשב בכך שהודייתו חסכה את העדת המתלוננת ובני משפחתה, וכי סירובו לקחת חלק בהליך השיקומי, נובע מאמונתו כי הוא לא יחזור על מעשיו. ביום 5.10.2014, קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו, בציינו כי: "מתחם הענישה כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא הוא מתחם צודק ומוצדק אך נראה לנו כי מיקומו של המערער [המבקש] בתוך מתחם הענישה, בכל הקשור לאופן הפעלת המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, איננו מתחשב במידה הראויה בנסיבות לקולא שתוארו על-ידי בא כוח הערער [המבקש]

בפני בית משפט קמא ובפנינו". לפיכך, הוחלט להפעיל את העונש המותנה בחופף לעונש שהוטל, כך שעל המבקש לרצות 5 חודשי מאסר "מאחורי סורג ובריח".

הבקשה לרשות ערעור

4.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, הוא חזר על טענותיו, כפי שאלה הועלו בערעור לבית המשפט המחוזי, והוסיף כי מאז הרשעתו הקודמת בשנת 2011, ועד למועד זה, הוא לא ביצע כל עבירה, למעט העבירות מושא כתב האישום הנוכחי, ולפיכך נטען כי ראוי להאריך את תקופת המאסר על תנאי שהוטלה על המבקש במסגרת הרשעתו הקודמת ולבטל את המאסר בפועל שהושת עליו בתיק זה. לחילופין, מתבקש בית המשפט להורות על ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" , תינתן במשורה, ורק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או רחבת היקף, או במקרים של חשש לעיוות דינו של המבקש, או כאשר מתקיימים שיקולי צדק בעניינו (רע"פ 7290/14 בוחניק נ' מדינת ישראל (16.11.2014); רע"פ 6692/14 כראדי נ' מדינת ישראל (5.11.2014); רע"פ 7231/14

גולדמן נ' מדינת ישראל (3.11.2014)).

הבקשה שלפניי נסובה, כל כולה, סביב עובדות המקרה הקונקרטי, ובניגוד לטענתו של המבקש, עניינו אינו מעורר כל שאלה עקרונית. כמו כן, לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין כלשהו או כי מתקיימים שיקולי צדק התומכים במתן רשות ערעור.

6.

ככל שהבקשה נוגעת לעניין העונש שהושת על המבקש, אינני רואה כל מקום להתערבות בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כבר נפסק, בהקשר זה, כי השגה על חומרת העונש אין בכוחה להצדיק מתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים בהם העונש אשר הושת על המבקש סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות (רע"פ 5442/14 חב' ינונה בע"מ נ' מדינת ישראל

(4.9.2014); רע"פ

4491/14 סורן נ' מדינת ישראל

(29.6.2014); רע"פ 3120/14 נעים נ' מדינת ישראל (8.5.2014)).

בנסיבות העניין, העונש שהושת על המבקש, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, איננו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה שנקבעה במקרים דומים ( רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (25.6.2008) ; רע"פ 8812/04 בר נוי נ' מדינת ישראל (22.11.2004) ), ועתירתו של המבקש להאריך את תקופת המאסר על תנאי, ולחילופין להורות על ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, בדרך של עבודות שירות , אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

מן הראוי להזכיר, כי בעניינו של המבקש עמדה הרשעה קודמת, ובמסגרתה ריחף מעל לראשו מאסר על תנאי, דבר שלא הרתיע את המבקש מלשוב לסורו ולאיים על המתלוננת.

8.

משלא מצאתי מקום לדון בעניינו של המבקש ב" גלגול שלישי ", דין בקשת רשות הערעור להידחות.

9.

צו עיכוב הביצוע, עליו הוריתי ביום 3.11.2014, מבוטל בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.12.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר הדרים, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.