רע"פ 7523/05 דוד ויימן נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו מספר עבירות: נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) וסעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה; נהיגה ברכב בניגוד לתנאי רישיון הרכב, עבירה על תקנה 8 לתקנות, ונהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29.3.03 בשעת לילה, נהג המבקש בכביש מס' 2 ברכב ובהגיעו לפני כניסה לתחנת דלק סונול, פגע ברכב משטרה מוסווה שעמד שם לצורך תפקיד, כשאורות הרכב מהבהבים והתנגש בו. כתוצאה מכך נחבלו שני שוטרים שהיו ברכב ונגרם נזק לרכב המשטרה. עוד נטען, כי בבדיקת נשיפה נמצא בגופו של המבקש ריכוז אלכוהול של 375 מ"ג לליטר אויר נשוף וכי ביטוח הרכב אינו מכסה את הנהיגה, שכן המבקש נהג ברכב שרק לבעליו מותר לנהוג בו.

ביום 2.6.05, לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית-המשפט לתעבורה (כב' סגנית-הנשיא ר' כצמן) את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום והטיל עליו קנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתם, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים בפועל, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים ו-3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא ינהג ברכב בהיותו שיכור או נתון להשפעת משקאות משכרים.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 5.7.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) את הערעור בקובעו, כי בדין הורשע המבקש בעבירות נשוא כתב האישום וכי אין להתערב בעונש שהושת עליו, שכן עונש הפסילה מתחייב בנסיבות העניין ובכל מקרה אינו חמור במידה המחייבת התערבות של ערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקש טוען לעניין הרשעתו בנהיגה בקלות ראש, כי קביעת בית-המשפט המחוזי בעניין זה נסמכת על נימוקים שונים מאלה של בית המשפט לתעבורה וכי בניגוד לקביעת בית- המשפט המחוזי היה מקום לבדוק את מידת הרשלנות התורמת לתאונה של הרכב המשטרתי, ולהתחשב בה לעניין העונש שנגזר עליו. עוד טוען הוא בקשר להרשעתו בנהיגה בשכרות, כי לאור העובדה שבית המשפט המחוזי קבע, כי יתכן ונערכה בדיקת נשיפה נוספת אשר תוצאותיה היו תקינות, לזכותו מחמת הספק מעבירה זו. המבקש מוסיף וטוען כי בנסיבות אלה יש להפחית את עונשו כך שעונש הפסילה שהוא מרצה יסתיים ביום הדיון בבקשה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות ואין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי הרשעת המבקש בעבירת נהיגה בקלות ראש התבססה בשתי הערכאות על אותם ממצאים עובדתיים ועל אותן מסקנות וכי בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי טענת ההגנה בדבר חניית הרכב המשטרתי שלא כדין לא נדרשה כלל לשם הרשעת המבקש. אף בעניין בדיקת הנשיפה הנוספת, לא קבע בית המשפט המחוזי חד-משמעית, כי אכן נערכה בדיקה כזו, ולכן יש לדחות את בקשת המבקש בעניין זה. לטענת המשיבה אף אין להתערב בעונש שנגזר על המבקש.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על הראיות שהוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רלבנטי רק לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון

חיפה

בע"מ

נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

לגופו של עניין, ניסיונו של המבקש להסתמך על אמירות בית-המשפט המחוזי בפסק-הדין כדי לאפשר לו לערער על פסק-הדין לא יצלח. כך, באשר להרשעתו בעבירה של נהיגה בקלות ראש, שהתבססה על הראיות לפיהן הרכב המשטרתי עמד במקום מואר, עם פנסים מהבהבים, הראות היתה טובה והמבקש נהג עם אורות דרך דולקים וכי אילו הבחין במועד ברכב זה כפי שיכול וחייב היה לעשות, יכול היה למנוע את התאונה. בית-המשפט המחוזי אישר קביעה זו ואך הוסיף, כי טענת ההגנה בה דן בית-המשפט לתעבורה בדבר חניית הרכב המשטרתי שלא כדין, כלל אינה רלוואנטית להרשעת המבקש. אין בתוספת זו של בית-המשפט המחוזי כדי לאפשר למבקש לערער על הרשעתו בעבירה זו, שהתבססה על ראיות מוצקות, ואף אין בה כדי להשפיע על העונש שנפסק. כך, גם בנוגע לטענתו של המבקש בעניין הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות. המבקש העלה את הטענה, לפיה נערכה לו בדיקה נוספת, בפני בית-המשפט המחוזי, אשר קבע, כי "אפשר שאכן בוצעה בדיקה נוספת... אולם בסופו של דבר, הקובע הוא התוצאה שנמצאה במכשיר הבדיקה", שלפיה נמצא אצל המבקש ריכוז אלכוהול העולה על המותר. בנסיבות אלה, בהן הרשעת המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות מבוססת על הבדיקה שנערכה לו, ושנקבע כי נערכה כדין, אין די בהשערה בעלמא, כי נעשתה בדיקה נוספת למבקש, כדי לזכותו מן העבירה, ולו מחמת הספק. בנסיבות אלה, אף אין מקום להתערב בגובה העונש שהוטל על המבקש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.