רע"פ 7720/12 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי) בע"פ 502-01-12 מיום 19.4.12, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא קנטור) בת"פ 19733-11-10 מיום 13.12.11, אשר החליט לבטל את הרשעת המבקש בעבירות אלימות לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982. עניינו של התיק עבירות אלימות במשפחה

ב.

המבקש הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו, בהסדר טיעון, בעבירות של תקיפת בן משפחה הגורמת חבלה ממשית, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש. כנטען בכתב האישום, באחת ההזדמנויות שעה שנתגלעה מחלוקת בין המבקש לבת זוגו תפס בפניה בידיו, אחז בחוזקה בצווארה ובסנטרה, משכה בשערה והפילה ארצה. כחודש לאחר מכן שעה שהתפתח ויכוח ברכב המשפחתי בין שניים מילדיו, הכה המבקש בידיו את אחד הילדים, בפניו ובראשו. בהזדמנות אחרת, מששני ילדיו לא חדלו לשחק בחגורות כאשר ביקש מהם, נטל המבקש חגורה והיכם בה. לפי אישום נוסף

הכה המבקש בחזקה

בגבו של בנו

כאשר נודע לו ששיחק בבלם היד ברכב שנהגו היה מחוצה לו. בהסדר הטיעון סוכם כי כל צד יהיה רשאי לטעון לעונש על פי שיקול דעתו, וכי המבקש יישלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. לאחר שהמבקש הורשע בעבירות שיוחסו לו, ביקש סניגורו להורות לשירות המבחן להתייחס לשאלת ביטול ההרשעה.

פסק דינו של בית משפט השלום

ג.

משבחן את תסקיר שירות המבחן ואת הנתונים השונים בעניינו של המבקש, הורה בית משפט השלום על ביטול ההרשעה. בית המשפט ציין, כי התרשם לחיוב מתרומתו של המבקש למדינה, מעברו הנורמטיבי ומפעולתו למען החברה והקהילה, וכן מהתרשמות שירות המבחן לגביו והיותו אב איכפתי, הנושא על כתפיו את הטיפול בבנו אשר סובל מבעיות רגשיות קשות. כן נתן בית המשפט דעתו לטיפול הפרטני והזוגי שעבר

המבקש ולנטילת אחריות מיידית על מעשיו. בית משפט השלום סבר, כי הנזק שייגרם למשפחה אם יורשע המבקש יהיה רב, לא רק בשל אבדן הפרנסה אלא בשל אבדן דמות אב. כן נתן בית המשפט דעתו לכך שהרשעה עלולה להוביל לאבדן משרתו של המבקש בגוף ציבורי. בית המשפט ביטל איפוא את ההרשעה, והטיל על המבקש צו מבחן למשך 18 חודשים שבמהלכם ישולב בטיפול קבוצתי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. הודגש, כי חומרת מעשיו של המבקש כה רבה, עד כי אין ניתן להגיע למסקנה של ביטול ההרשעה. הוסף, כי קיים עניין ציבורי מן המעלה הראשונה המחייב הרשעתו, הן משיקולים של שויון בפני החוק, הן משיקולי הרתעה אישית וציבורית והן להדגשת הצורך החברתי של הוקעת מעשים אלה. הוסבר, כי דווקא העובדה שהעבירות נעברו על ידי מי שהיה מחנך וסגן בית ספר בעברו, ואשר פעל רבות בעבור נוער בסיכון ובעבור החברה בכלל, יש בה להעצים את החומרה היתרה שבמעשיו. לעניין מקום עבודתו של המבקש צוין בפסק הדין, כי לא הובאה ראיה ממשית לכך שהמשך העסקתו בשירות הציבור עומד בסכנה, נאמר, כי אין מקום לביטול הרשעה אך מחמת העובדה שהיא עלולה לגרום נזק של פגיעה בהעסקתו; עם זאת צוין, שיתכן כי ייפגע כיון שהסתיר את עצם קיומו של הליך נגדו (מה שלכאורה אכן אירע בהמשך). בית המשפט הורה איפוא על הרשעת המבקש ועל השבת הדיון לבית משפט השלום לגזירת הדין.

ה.

בית משפט השלום "בסיבוב השני" הטיל על המבקש

ביום 10.9.12 צו מבחן למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי למשך שנה וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות.

ו.

לשם שלמות התמונה יצוין, כי המבקש הושעה מתפקידו על ידי נציב שירות המדינה בהחלטה מיום 6.5.12. צוין, כי נוכח תפקידו הבכיר ומקום העבודה הכולל מערך חינוכי, קיימת פגיעה בתדמית השירות הציבורי ובאמון הציבור

בו.

הבקשה וההכרעה

ז.

לטענת המבקש אין בהרשעתו כל תועלת לאינטרס הציבורי, בפרט נוכח העובדה שתרם רבות לחברה, ובתפקידיו השונים חולל תמורות בכל אשר עסק. נטען, כי בית המשפט נמנע בעבר מהרשעה בעבירות חמורות מאלה שבהן הורשע המבקש, ונסיבותיו של המקרה שלפנינו מצדיקות התחשבות, בפרט כאשר להרשעה השלכות קשות בעבורו, משהושעה מתפקידו בשירות הציבור.

ח.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר למבוקש. "הכלל לגבי בגירים הוא הרשעה, וההימנעות ממנה היא החריג" (ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ נ' מ"י , פ"ד נח (1) 721, 730 (השופטת נאור)). ההכרעה בשאלת ההרשעה היא פרי איזון בין הפגיעה שזו תסב לנאשם, לבין חומרת העבירות שביצע. נדרש להציג חשש ממשי כי הטלת אחריות בפלילים תחבל בסיכויי שיקומו של הנאשם ובחזרתו לדרך הישר (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337). וכך נאמר:

"סמכותו של בית המשפט הדן בעונשו של נאשם להורות על ביטול ההרשעה נועדה ליתן ביטוי לפן השיקומי והטיפולי של מדיניות הענישה. על כן ייעשה השימוש בכלי של ביטול הרשעה במצבים בהם שוכנע בית המשפט כי מבחינה שיקומית וטיפולית ישנה הצדקה למנוע מהנאשם את הפגיעה העתידית, הנובעת מהטלתה של הסטיגמה הכרוכה בעצם הרשעתו בעבירה פלילית" (ע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה בע"מ (טרם פורסם), פסקה 8, (השופטת (כתארה אז) ביניש)).

ט.

אכן, למבקש עבר נורמטיבי ואין חולק על תרומתו לחברה ולקהילה. המבקש שימש כמחנך וכמנהל בית ספר, מילא שורת תפקידים בצה"ל והקים בהתנדבות מרכז יום לנוער בסיכון ללא תמורה. בשנים האחרונות עבד בגוף ממלכתי. תסקירי שירות המבחן בעניינו חיוביים. שירות המבחן התרשם כי המבקש נטל אחריות על מעשיו, וציין כי לא התרשם מדפוסי התנהגות אלימים. עם זאת צוין, כי המבקש נוטה למינימליזציה מסוימת לגבי עובדות כתב האישום. תסקיר משלים בדבר מצב הילדים לימד כי מצבם הרגשי יציב. אולם למול כל אלה, ואיני מקל בכך ראש עומדת חומרת המעשים, וזו מטה את הכף לעבר הרשעה.

י.

סבורני כי יש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לאזן בצורה נאותה בין השיקולים השונים בענייננו, ונוכח האלימות הקשה במספר הזדמנויות אשר נקט בה המבקש, היה מקום - כפי שנעשה - להרשעה שתהוה גם הרתעת הרבים. המבקש נקט באלימות כלפי רעייתו וילדיו במספר הזדמנויות, גם תוך שימוש באיומים. בנסיבות אלה, גובר האינטרס הציבורי בדבר הצורך בהשמעת אמירה ברורה המוקיעה מעשים אלו. יודגש, כי לעבירות שביצע המבקש נודעת חומרה יתרה דווקא בשל העובדה שהוא מכהן בתפקידים ציבוריים חינוכיים:

"קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה להילחם בנגע של האלימות בכלל ואלימות בתוך המשפחה בפרט. נוכח תופעת האלימות שפשתה בקרבנו, על מערכת המשפט להיות רגישה לצרכיה של החברה, שבמסגרתה היא פועלת, ומשכך עליה להקפיד הקפדה יתרה, כי הענישה תהיה הולמת ויעילה" (רע"פ 1107/06 י’ ע’ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן)).

אכן, יש חשש למקום העבודה, וזו אינה תוצאה קלה, אף שכמובן לא עברו מן העולם זכויותיו של המבקש. ואולם, המאזן אינו נוטה לקבלת הבקשה, מן הטעמים שפורטו.

יא.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.