רע"פ 7735/13 יוסף סמואלסון נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' אהד ) מתאריך 13.10.2013 ב-עפ"ת 14432-08-13, בגדרו נדחתה בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-דינו בית המשפט השלום לתעבורה הנכבד בפתח-תקווה (כב' השופט א' אנושי ) ב-תת"ע 11531-11-11 מתאריך 13.03.2012.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, בגדרו נטען כי בתאריך 14.10.2009 הוא נהג ברכב והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב) ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 . לאחר ניהול הוכחות, בתאריך 13.03.2013, הוכרע דינו של המבקש, בהעדרו (אך בנוכחות באת-כחו). בית המשפט הנכבד לתעבורה סקר בהרחבה את מכלול הראיות נגד המבקש, ובסופה של הכרעת הדין הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

יצוין במאמר מוסגר כי טרם הכרעת הדין מתאריך 13.03.2013, הורשע המבקש בתאריך 10.06.2012 נוכח אי-התייצבותו לדיון בעניינו, ואולם הכרעת דין זו בוטלה בהמשך בעקבות בקשה של המבקש לביטולה, לטענתו על רקע מצב חירום רפואי אשר מנע ממנו להתייצב לדיון.

3.

מיד לאחר שימוע הכרעת הדין בתאריך 13.03.2013 נשמעו הטיעונים לעונש, שלאחריהם ניתן גזר הדין, במסגרתו הושת על המבקש קנס בסך 1250 ש"ח (או 10 ימי מאסר תמורתו).

4.

רק בחלוף חמישה חודשים לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד, בתאריך 12.08.2013, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד, וזאת בד-בבד עם הגשת ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה הנכבד. במסגרת הנימוקים לבקשה להארכת מועד תיאר בא-כחו של המבקש מספר אירועים רפואיים ופניות לקבלת סיוע רפואי מצדם של המבקש ובנו, בסמוך לפני מועד מתן הכרעת הדין, ופנייה נוספת, כחודש לאחר אותו מועד. כן ציין בא-כח המבקש בבקשה להארכת מועד כי המבקש שהה במהלך תקופה מסוימת מחוץ לישראל לצורך עבודתו.

5.

בהחלטתו מתאריך 13.10.2013 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה להארכת מועד. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את טענות בא-כח המבקש, שהתיימרו להסביר את הקשיים שמנעו מהמבקש לערער במועד על פסק-דינו של בית המשפט לתעבורה הנכבד. בית המשפט המחוזי הנכבד התרשם כי התיעוד הרפואי שהמציא המבקש איננו מעיד על נבצרות להגיש ערעור, כך במיוחד נוכח העובדה שהמבקש היה מיוצג על-ידי סניגור (הערה: המבקש היה מיוצג בהליך בפני בית המשפט לתעבורה הנכבד וכן על-ידי בא-כח אחר בהליך הערעור בפני בית המשפט המחוזי הנכבד – ח"מ ). כן ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי ככל שהאיחור משמעותי יותר כך יש צורך בנימוקים משכנעים יותר על מנת להצדיק את האיחור. במקרה דנן היה מדובר באיחור רב מאוד.

טענות המבקש

6.

המבקש חוזר בבקשה על טענות שטען בבקשתו להארכת מועד להגשת הערעור ובערעור עצמו. בין היתר הוא שב ומעלה את טענותיו בעניין האירועים הרפואיים שפקדו אותו ואת בנו בסמוך למועד מתן פסק-הדין בעניינו. כן מעלה המבקש טענות המכוונות באופן ישיר כנגד מסקנותיו של בית המשפט לתעבורה הנכבד בהכרעת הדין. טענות אלה מכוונות, רובן ככולן, כנגד קביעות עובדתיות שונות של בית המשפט לתעבורה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, כמו גם בתגובת המשיבה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות , שכן היא איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, המצדיקה הענקת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) ואף לא נראה כי נגרם פה למבקש עיוות דין, כמשמעו בפסיקה.

8.

המבקש לא ניסה לטעון כלל כי בקשתו מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים. אמנם עולה מבקשתו עולה כי הוא חש שנגרם לו עיוות דין – ואולם נראה כי תחושה זו איננה מבוססת. כאמור, המבקש הגיש את הערעור והבקשה לדחיית מועד להגשת הערעור כחמישה חודשים לאחר מועד מתן פסק-הדין בבית המשפט לתעבורה הנכבד, שהם כשלושה חודשים וחצי לאחר המועד האחרון להגשת הערעור (ראו: סעיף 199 ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ). הקביעה כי האסמכתאות הרפואיות שהמציא המבקש אינן מעידות על נבצרות להגיש ערעור במועד – היא קביעה המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ואינני רואה כל מקום להתערב בקביעה מעין זו, מה גם שהתרשמותי מהמסמכים הרפואיים דומה לזו של בית המשפט המחוזי הנכבד. גם נימוקו הנוסף של המבקש לאיחור בהגשת הערעור, קרי, שהותו מחוץ למדינה – לאו נימוק הוא. בבקשה שלפני מעלה המבקש טענה חדשה, שלפיה גם בעת שהותו בחו"ל – תקפה אותו מחלה שעיכבה את חזרתו לישראל ומנעה בעדו את הגשת הערעור, ואולם טענה זו איננה נתמכת בבדל ראייה.

9.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים נראה כי לא היה מקום לדיון נוסף בקביעותיו של בית המשפט הנכבד לתעבורה. כל טענותיו של המבקש בעניין זה מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט לתעבורה הנכבד, וכידוע, ככלל, ערכאת ערעור איננה נוהגת להתערב בממצאי עובדה.

10.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית .