רע"פ 7759/14 דוד שבת נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' אלון – נשיא; י' פרסקי ; ג' גדעון ), בע"פ 9645-02-14, מיום 1.10.2014, בגדרו נדחה ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' רוזין – סג"נ), בת"פ 38119-03-11, מיום 15.10.2013, והתקבל באופן חלקי ערעור על גזר הדין, מיום 24.12.2013.

רקע והליכים קודמים

2.

כתב אישום שהוגש נגד המבקש ונגד נאשמים נוספים, מייחס להם ביצוע מסכת של פעילות עבריינית שיטתית, מתוחכמת ונרחבת, להונאת רשות המיסים. המבקש וחבריו הפעילו חברות שעסקו בסחר בחשבוניות מס פיקטיביות, בהיקפים עצומים של מאות מיליוני שקלים, תוך שהם גורמים נזק רב לקופה הציבורית. למבקש יוחסו עבירות מס רבות, שבוצעו בדרכים שונות ומגוונות, במשך תקופה ארוכה.

3.

לאחר הליך הוכחות, הרשיע בית משפט השלום בבאר שבע את המבקש בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, כדלהלן: עבירה אחת לפי סעיף 117(א)(1); ארבע עבירות לפי סעיף 117(א)(2); שתי עבירות לפי סעיף 117(א)(3); 212 עבירות לפי סעיף 117(א)(5); 10 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1); 7 עבירות לפי לפי סעיף 117(ב)(5); וכן 450 עבירות לפי סעיף 117(ב1). בנוסף, הורשע המבקש בעבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]: 392 עבירות לפי סעיף 220(4); 392 עבירות לפי סעיף 220(5); ושלוש עבירות לפי סעיף 216(4). בסך הכל, הורשע המבקש בכ-1,500 עבירות, מרביתן בנסיבות מחמירות, כאשר סכום המע"מ הנובע מהן מתקרב לסכום של 20 מיליון ש"ח, ולעניין מס הכנסה עומד ההיקף הכספי על כ-93 מיליון ש"ח.

4.

נוכח חומרתן של הנסיבות החריגות של המעשים שבוצעו על-ידי המבקש, הושתו עליו, בגזר הדין, העונשים הבאים: 8 שנות מאסר, לריצוי בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירות לפי חוק המע"מ או פקודת הכנסה מסוג פשע או עוון, שהעונש הנקוב בצידן הוא מאסר בן שנתיים לפחות; וכן קנס כספי בסך 2,000,000 ש"ח. זאת, לאחר שנקבע מתחם ענישה הולם ונבחנו שיקולי הענישה השונים, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

5.

המבקש עירער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בפסק דין מנומק ומפורט, נדחה הערעור על הכרעת הדין, לרבות טענותיו של המבקש לעיוות דין כלפיו. בית המשפט המחוזי קבע, כי למבקש ניתן די זמן להעיד, ולא עלה בידו להצביע על נושאים קונקרטיים אשר נמנע ממנו להעיד אודותם, או על פגיעה בהגנתו. הודגש, בהקשר זה, כי התנהלותו של המבקש במסגרת ההליך היתה חמורה ביותר ו" מרחיקת לכת ", לרבות התפרצויות, עזיבת האולם והתבטאויות אשר עולות עד כדי איום לכאורי על השופט. לאחר שבחן בית המשפט את טענות הצדדים לעניין העונש, נקבע כי לא נפלה טעות בדרך שבה נגזר דינו של המבקש, אך התוצאה " נוטה במידת מה לחומרה יתרה ". לפיכך, הקל בית המשפט המחוזי בעונשו של המבקש והעמיד את תקופת המאסר לריצוי בפועל על שש וחצי שנים. יתר רכיבי הענישה נותרו בעינם.

הבקשה לרשות ערעור

6.

בבקשה שלפניי, נטען לעיוות דין כלפי המבקש, ופגיעה בזכויותיו כנאשם בלתי מיוצג, בכך שבית המשפט שמע את עדותו לפני שנשמעה עדותו של נאשם אחר, בשם בראנס. המבקש טען, כי ההחלטה על שינוי סדר העדויות התקבלה מבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון לעניין זה בנוסף, לטענת המבקש, הוא אולץ למסור עדות כאשר לא היה ערוך לכך, ועדותו הראשית נקטעה בטרם סיים את דבריו. נטען, כי גם אם המבקש גרם לבזבוז זמן בהליך השיפוטי, התוצאה גרמה לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, והיא לוקה גם בהפליה, בהשוואה לפרק הזמן שהוקצב לעדותו של בראנס. לבסוף, נטען על-ידי המבקש כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, וגם בהשוואה לעונש שנגזר על בראנס, מדובר בעונש חמור יתר על המידה.

7.

יצויין, כי במסגרת הבקשה לרשות ערעור, ביקש המבקש להיות מיוצג, בהליך זה, על-ידי סניגור מהסנגוריה הציבורית. הסנגוריה הציבורית הודיעה, כי היא מותירה נושא זה לשיקול דעתו של בית המשפט, ולאחר שבחנתי את הבקשה, אינני רואה מקום להורות לסנגוריה הציבורית לייצג את המבקש, במסגרת ההליך הנוכחי.

דיון והכרעה

8.

הלכה מושרשת היא, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור, ובקשות מעין אלה תתקבלנה רק במקרים בהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וכן במקרים חריגים בהם מתעורר חשש לעיוות דין כלפי המבקש (רע"פ 6005/14 שאוליאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו (10.12.2014); רע"פ 8275/14 אבו לבן נ' מדינת ישראל (7.12.2014); רע"פ 7852/14

אבו סארחן נ' מדינת ישראל (1.12.2014)). חרף טענותיו של המבקש, עיון בבקשה שלפניי איננו מגלה כל שאלה משפטית, אשר מצדיקה את עריכתו של דיון " בגלגול שלישי ". השגותיו של המבקש מכוונות בעיקרן כלפי החלטות דיוניות של בית משפט השלום. החלטות אלה נעוצות בנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך, ואינן מעוררות חשש לעיוות דין או לפגיעה בהגנתו של המבקש. כמו כן, בשים לב למאפייניה של הפרשה בה עסקינן, העונש אשר הושת על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים ( רע"פ 8337/14 ברקוביץ נ' מדינת ישראל (12.12.2014 ); רע"פ 8087/14

אנגנאץ נ' מדינת ישראל

(10.12.2014); (רע"פ 7584/14 אבו שוקור נ' מדינת ישראל (2.12.2014)), וזאת בפרט לאחר שבית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש. על כן, דינה של הבקשה להידחות, בהיעדר עילה למתן רשות ערעור.

9.

למעלה מן הצורך ייאמר, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. שינוי סדר העדויות, נבע מהתנהלות קלוקלת של הנאשמים, ובהם המבקש. בנסיבות אלה, יש יותר מאשר טעם לפגם בטענתו של המבקש, כי לא ניתן לו " יומו בבית המשפט ", או כי בית המשפט לא נזהר בהגנה על זכויותיו, בעת שהוא איננו מיוצג. בניגוד לטענותיו של המבקש, בית משפט השלום נהג באורך רוח, והעניק למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות להזמין עדי הגנה מטעמו ולשטוח את טענותיו. המבקש מסר עדות ראשית, עד אשר לא היה לו דבר להוסיף (עמ' 5505 לפרוטוקול הדיון), והוא ביקש להמשיך את עדותו בישיבה הבאה, כנראה במטרה לדחות את החקירה הנגדית שתיערך לו. אשר לעונש שהושת על המבקש, הרי שכאמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בו. ככלל, פעילות עסקית שיטתית למטרת העלמת מס, בהיקף של עשרות ומאות מיליוני שקלים, תוך פגיעה חמורה בקופה הציבורית, גוררת ענישה מחמירה, לרבות עונש מאסר ממושך, לריצוי בפועל (השוו לע"פ 5783/12 גלם נ' מדינת ישראל , בפסקאות 113-107 לפסק-דיני (11.9.2014)). לשלמות התמונה יצויין, כי בית משפט השלום גזר על בראנס 11 שנות מאסר לריצוי בפועל, ובית המשפט המחוזי העמיד תקופה זו על תשע וחצי שנות מאסר, כך שגם עריכת השוואה בין עונשו של המבקש לבין העונש שהושת על בראנס, איננה תומכת בהקלה נוספת בעונשו של המבקש.

10.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.