פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
7806/08
ע"פ
6838/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. יגאל מונדי
2. אפרת מונדני
נ ג ד
המשיבה 1:
1. מדינת ישראל – הועדה לתכנון ולבניה - ירושלים
המשיבים 2-11 (פורמאלים):
2. איל גוטליב
3. שרה גוטליב
4. יהושע ברוש
5. שושנה ברוש
6. משה קורדובה
7. סיון קורדובה
8. אפרים פרידלר
9. מרים פרידלר
10. אסף ויינריב
11. תמר ויינריב
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.7.08 בע"פ 2536/08 שניתן על ידי כבוד השופטת
ג' כנפי-שטייניץ
בשם המבקש:
עו"ד יחיאל גוטמן
בשם המשיבה 1:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 2536/08, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (תיק פלילי 77470/05) אשר דחה בקשה שהגישו להארכת מועד ביצוע צווי איסור שימוש ואטימה שהוטלו עליהם.
הבקשה שלפני מהווה המשך בשרשרת של בקשות וערעורים שהוגשו בפרשה הנידונה ואשר נדחו כולם. אביא את השתלשלות העניינים בקצרה.
נגד המבקשים ואנשים נוספים (המשיבים הפורמאליים) הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (תיק פלילי 7470/05) אשר ייחס להם עבירות לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). כתב האישום נגע לשימוש שעשו המבקשים ואחרים בבנין המצוי בכפר השילוח-סילוואן (להלן: הבנין ) ללא היתרים כדין.
ביום 17.1.2007 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים ( כבוד השופט א' צ' בן זמרה ) את המבקשים ואת האחרים בעבירות שיוחסו להם וביום 11.2.2007 ניתן גזר הדין, בגדרו ניתן, בין היתר, צו להפסקת השימוש בבנין החל מתאריך 15.4.2007 ולאטימת פתחי הגישה אליו.
על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 40223/07) אשר נדחה ביום 30.12.2007 (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ). בקשה לרשות ערעור שהגישו על פסק דין זה (רע"פ 727/08), נבחנה על ידי ונדחתה אף היא ביום 30.3.2008.
מספר ימים לאחר מתן פסק הדין בבקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים והאחרים לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, להארכת המועד לביצוע צווי האטימה ואיסור השימוש במבנה, מהטעם כי לאור התקדמות הליכי התכנון ראוי לאפשר להם למצותם טרם שיחויבו לפנות את המבנה (להלן: הבקשה הראשונה ).
ביום 16.4.2008 נדחתה הבקשה (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן ) בנימוק כי הליכי התכנון עודם ראשוניים ורחוקה הדרך להוצאת היתרים מה גם שבמובחן מצווי הריסה, אין הצו נשוא הבקשה בלתי הפיך בהכרח.
אף על החלטה זו ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2331/08) ואף צירפו לערעור בקשה לעיכוב ביצוע הצווים עד להכרעה בערעור (ב"ש 4521/08).
ביום 30.4.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי ) את בקשת עיכוב הביצוע. על החלטה זו ערערו המבקשים לבית משפט זה (ע"פ 4064/08) אשר הובאה בפני. ביום 21.5.2008 הוריתי על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד הצדדים. עקב זאת ועקב סמיכות הזמנים ניתן ביום 27.5.2008, לאחר שנתקיים דיון במעמד הצדדים, עיכוב ביצוע כאמור עד להחלטה בערעור.
ביום 24.6.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על דחיית הבקשה הראשונה (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ), בגדרו נדחה הערעור בנימוק כי גם במועד זה רחוקה הדרך מהשגת ההיתרים ואין מקום לעיכוב ביצוע הצווים.
המבקשים בחרו שלא להשיג על פסק דין זה, אך המשיבים הפורמאלים, אשר היו אף הם צד בהליכים הנזכרים הגישו בקשה לרשות ערעור מצידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"פ 6353/08 גוטליב נ' מדינת ישראל ). בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי חברי, השופט א' א' לוי , בפסק דין מיום 17.7.2008 (להלן: ענין גוטליב ).
המבקשים מצידם הגישו, ביום 13.7.2008, בקשה נוספת להארכת מועד ביצוע הצווים לבית המשפט לעניינים מקומיים (להלן: הבקשה השנייה ). בפעם זו נטען כי תוכנית שהוגשה לועדה המחוזית לתכנון ובניה שובצה לדיון, ומכאן שיש לראות בהיתר כקרוב להשגה.
ביום 14.7.2008 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת
ת' בר-אשר צבן ) אף את הבקשה השניה, בנימוק כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובסמוך לכניסת הצו לתוקף, ואף בנימוק כי הבקשה לא מעלה שינוי ממשי לענין מצב הדברים כפי שהיה עת נידונו בבקשה הראשונה והערעורים עליה, ונראה כי מטרתה אך ניסיון למשוך את ההליכים ולעכב את ביצוע הצווים.
המבקשים ערערו אף על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2536/08).
ביום 30.7.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ). בית המשפט, דחה את ערעור המבקשים וקבע כי הבקשה לא העלתה שינוי ממשי בנסיבות המצדיק בחינה נוספת של בקשתם, כאשר בקשה דומה נדחתה זה מכבר.
להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שבית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו, ביקשו המבקשים כי יעוכב ביצוע הצווים עד להגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט דחה בקשה זו ועל החלטתו זו הגישו המבקשים ערעור בפני בית משפט זה (ע"פ 6383/08).
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
לטענת בא כוח המבקשים מעלה הבקשה שאלות חשובות, והן מתי ייקבע כי למבקש "היתר בהישג יד" והאם יש לעכב ביצועו של צו הריסה בהתחשב בכך שהשגתו של היתר הבניה מתעכבת בשל נסיבות שאינן בשליטת המבקשים ואך בשל אילוציה של רשות התכנון עצמה. לטענת המבקשים, עשו הם כמיטב יכולתם על מנת להשלים את כל ההליכים הנדרשים להגשת תכנית למוסדות התכנון המוסמכים ואף עלה בידם להשיג את המלצת הועדה המקומית לתכנון ובניה. ביום 18.2.2008 הוגשה התוכנית לוועדה המחוזית אשר כאמור טרם החליטה בה אך נקבע מועד לדיון. לפיכך, לשיטתם נמצא ההיתר בהישג יד ומכל מקום ברי שאין מדובר בראשית ההליכים כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.
עוד נטען כי יש להיעתר אף מחמת תחושת הצדק בנסיבות הענין כאשר לטעמם, החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים לקתה בפגמים אשר בית המשפט המחוזי לא התייחס אליהם. כך למשל מצביעים הם על פרק הזמן המצומצם שהוקדש לכאורה להחלטה על פי העולה ממנה ונימת הביקורת שהיתה שזורה בה ללא הצדקה לטעמם, לכך שלא נערך דיון בנוכחות הצדדים ולכך שבתי המשפט התעלמו מכך שניתנו הארכות במקרים אחרים בנסיבות דומות.
מנגד טוען בא כוח המשיבה כי אין הצדקה לקיום דיון נוסף בנסיבות הענין. בענין השאלה מתי קיים "היתר בהישג יד" נטען כי נקבע בענין גוטליב אשר סב על אותה תוכנית, אף שכאמור לא היו המבקשים צד לו, כי אין זה המצב בפועל. מה גם, שנסתבר כי בינתיים נדחתה הישיבה שהיתה אמור להתקיים בוועדה המחוזית ולא נקבע מועד אחר במקומה. בענין השאלה השנייה נטען כי אין מ דובר
כלל בצו הריסה ומכאן שהשאלה אינה מתעוררת. לגופו של ענין נטען כי בקשת רשות הערעור הינה אך חלק ממסכת ארוכה של הליכים שפתחו המבקשים ואחרים שתכליתם היחידה הינה עיכוב ביצוע הצווים תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ואינה מעלה שינוי נסיבות ממשי המצדיק את עיכוב הביצוע.
דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא מקום בו עולה בין הטענות טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן:
חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו וחרף טענותיהם הרי שהמבקשים לא הצביעו על כל עילה שיש בה כדי להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש אוסיף כי אף לגופו של ענין דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. רוב רובן של טענות המבקשים, למשל בענין הקשיים האובייקטיבים בהשגת ההיתר בשל הנסיבות הביטחוניות, הובאו כבר בגדר ההליכים הקודמים ואיני רואה מקום להידרש אליהם שוב. בענין הבקשה גופה עמדת הפסיקה הינה כי רק במקרים חריגים ידחה ביצועם של צווים לצורך מיצוי הליכי תכנון וזאת למשל כאשר מצוי ההיתר בהישג יד (ראו למשל בענין גוטליב
אשר ניתן כאמור בפרשה זו ממש).
מעיון בטענות המבקשים עולה כי השינוי הממשי היחיד עליו מצביעים הם, הינו אותו דיון שהיה אמור להתקיים בוועדה המחוזית בתוכניתם. כאמור, דיון זה נדחה בינתיים מבלי שנקבע לו ככל הנראה מועד אחר ומכל מקום לא ראיתי פגם בקביעת בית המשפט המחוזי כי אין בו כשלעצמו כדי להעיד כי ההיתר הינו "בהישג יד" וכדי להצדיק את הארכת המועד לביצוע הצווים.
אי לכך, נדחית הבקשה לרשות ערעור. לאור תוצאה זו מתייתר אף הדיון בע"פ 6838/08 הסב כאמור על עיכוב ההליכים עד למתן ההחלטה בבקשה לרשות ערעור.
ניתנה היום, ט' בטבת התשס"ט (5.1.2009).
ש ו פ ט