רע"פ 7945/14 דודו מרעי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' בש ) בע"ח ע"ח 5299-10-14 מיום 3.11.2014, במסגרתו התקבל ערר המשיבה ונקבע כי הדיון בבקשתה לחילוט והשמדת תפוסים ישוב לפתחו של בית משפט השלום.

רקע והליכים

קודמים

2.

במסגרת שני חיפושים שנערכו בעסקו של המבקש נתפסו תשע מכונות מזל. ביום 30.7.2014 משטרת ישראל הגישה בקשה לחילוט המכונות. ביום 14.9.2014 קבע בית משפט השלום בחדרה (ה"ת 55242-05-14) כי לפי סעיף 235(א)(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), אשר לגביו אין מחלוקת כי הוא מהווה את המסגרת הדיונית, לא ניתן לחלט פריטים שנתפסו שלא במסגרת הליך פלילי שהתקיים. בית משפט השלום הורה על השבת התפוסים לידי המבקש. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ח 5299-10-14).

3.

ביום 23.9.2014, מחק בית המשפט המחוזי את הערר, לאחר שהמשיבה הסכימה כי הערר הוגש על מקור חוקי שאינו מתאים לסעיף בו דן בית משפט השלום (סעיף 38א לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 במקום סעיף 235(א)(ג) לחוק), וכן החומר הראייתי שהוגש לא הוצג בבית משפט השלום. המשיבה הגישה ערר נוסף (להלן: הערר הנוסף ) ביום 2.10.2014, ובו ביום קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בערר הזהה לערר הראשון שהוגש, ודרש את תיקון המשיבה. על כך הגישה המשיבה "הבהרה לערר". המבקש עתר לבית המשפט המחוזי למחיקת הערר על הסף, ועל כך הגישה המשיבה את תגובתה.

4.

ביום 29.10.2014 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בעניין הערר הנוסף, בו קבע בית המשפט כי יש בסמכותו לעיין במסגרת הערר בתיקי חקירה, אשר היו בפני בית משפט השלום עת נתן את החלטתו. ביום 3.11.2014 ניתן פסק הדין בערר הנוסף (ע"ח 5299-10-14), בו התקבל ערר המשיבה, ונקבע כי על-פי סעיף 235(א)(ג) לחוק, רשאי בית המשפט להורות על חילוט מכונות לטובת אוצר המדינה, אף אם לא הורשע אדם ואף אם לא מתנהל נגדו הליך פלילי כלל. מכיוון שלצורך החלטה בבקשת החילוט נדרש בית המשפט המחוזי לשמוע ראיות, ומאחר שבית משפט השלום לא עשה כן עובר להחלטתו בבקשת החילוט, נקבע כי הדיון יושב לבית משפט השלום לשמיעת ראיות לצורך מתן החלטה. כנגד פסק דין זה בקשת רשות הערר שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

5.

המבקש טוען כי בקשתו עומדת בתנאים הנדרשים למתן רשות ערר בערכאה שלישית בשני היבטים: הראשון – בית המשפט המחוזי קבע הלכה חדשה, לפיה בעל דין אשר נמנע מהבאת ראיות בבית משפט השלום – יהא לו יומו בשנית בבית משפט השלום. השני – נגרם לו עיוות דין בשל קבלת הערר על אף העובדה שהמשיבה לא הגישה כל ראיה קבילה הליך בבית משפט השלום. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע שעל-פי סעיף 235(ג) לחוק ניתן לקיים הליך נפרד לשאלת החילוט, מבלי שהתקיים הליך פלילי על-פי כתב אישום. לשיטת המבקש, בית המשפט המחוזי "נוטה חסד" למשיבה הן בהיבט הפרוצדורלי והן בהיבט המהותי.

6.

בהחלטתי מיום 23.11.2014 נתבקשה תגובת המשיבה וזו התקבלה ביום 21.12.2014. לעמדת המשיבה, ההליכים בערכאות הקודמות טרם מוצו, ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשת רשות הערר. שכן, קבלת הבקשה תוביל למצב בו דיון באותו עניין מתקיים בשתי ערכאות במקביל.

דיון והכרעה

7.

כפי שציינתי ברע"פ 834/09 מסוודה נ' מדינת ישראל (10.3.2009) (להלן: עניין מסוודה ):

"הלכה ידועה היא כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור פלילית המוגשת בגלגול שלישי, עובר למיצוי ההליכים בפני הערכאות הקודמות וכאשר העניין טרם נדון לגופו על ידן (ראו למשל, רע"פ 4632/97

אקסלרוד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.8.1997); רע"פ 2290/98

בקשי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.5.1998); רע"פ 3789/05

מרום נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 2.5.2005); רע"פ 278/08

הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.5.2008)).

איני מוצא כי עניינו של המבקש נמנה על המקרים החריגים המצדיקים סטייה מהלכה זו (ראו למשל, ע"פ 1556/90 בארי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (1) 705 (1991); ע"פ 752/91

הלר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.10.1991)). מסיבה זו, דין הבקשה להידחות. במקרה שלפניי, החזיר בית משפט המחוזי את הדיון בתיק לבית משפט השלום. לאחר שבית משפט השלום יכריע בעניינו, יוכל המבקש לערער על הכרעת דינו וגזר דינו, באם ירצה לעשות כן, לבית המשפט המחוזי, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, יוכל לשוב ולהגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה".

8.

דומני, כי אין כל הבדל בין עניין מסוודה לבין עניינו של המבקש בתיק זה. אכן, טרם מוצו ההליכים בערכאות הקודמות, ורק לאחר שבית משפט השלום יברר את טענות הצדדים והגשת הראיות התומכות בהן, יוכל המבקש לשוב ולהגיש בקשה מתאימה לבית משפט זה.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.