רע"פ 7960/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 49086-06-11, כבוד סגן הנשיאה צ' סגל והשופטים מ'' יועד הכהן ו- ב' גרינברגר ) מיום 14.9.2011, שבמסגרתו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 1073-10 מיום 12.6.2011 (כבוד השופט א' רומנוב ), באופן שהוטל על המבקש עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, חלף תקופת השל"צ שהוטלה עליו על ידי בית משפט השלום.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, החזקת סם לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן. ביום 28.1.2010 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והורה על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. ביום 12.6.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של

340 שעות של"צ בפיקוח שירות המבחן; שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירות סמים, למעט עבירות הנוגעות לשימוש עצמי; וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירת סמים שעניינה שימוש עצמי. בגזר דינו התייחס בית המשפט בהרחבה אל נסיבותיו האישיות של המבקש העולות מתסקירי המבחן שהוכנו בעניינו. עוד התייחס בית המשפט אל המלצתו הטיפולית של שירות המבחן ואל חומרת העבירות. בית המשפט ציין עוד כי למבקש אין עבר פלילי וכי הוא עובד כיום לפרנסתו. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש להימנע מהטלת עונש מאסר על מנת לאפשר למבקש להמשיך לעבוד ולפרנס את משפחתו.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום לא ייחס את החומרה הראויה לעבירות בהן הורשע המבקש וכי העונש שנגזר עליו אינו הולם את נסיבות המקרה. בית המשפט התייחס לחומרה היתרה של עבירות הסמים וכן לכך שאין לתת משקל מכריע לשיקול השיקומי במקרה זה. מבחינת שיקולים לקולה, התייחס בית המשפט, בין היתר, לעבר הפלילי הנקי של המבקש, לכך שהודה במיוחס לו, להמלצת שירות המבחן בענייננו ולמצבו הכלכלי הקשה. לאור כל זאת הטיל בית המשפט על המבקש עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל, חלף תקופת השל"צ שהוטלה עליו בבית משפט השלום.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי יש להעניק לו רשות ערעור משיקולי צדק וזאת למרות שמדובר בבקשת רשות ערעור המוגשת נגד חומרת העונש בלבד. עוד ציין המבקש כי מדובר במקרה בו קיים פער ניכר ומשמעותי בין העונש שהטילה הערכאה הדיונית לבין זה שהטילה עליו ערכאת הערעור. בנוסף, טוען המבקש כי בית משפט זה נתן בעבר רשות ערעור במקרים בהם הוצגו נסיבות מיוחדות או במקרים בהם הוצג הליך שיקום מוצלח. לגופו של עניין, טוען המבקש כי הוא עבר הליך שיקום ארוך ומוצלח וכי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והטיל עליו עונש כבד שחורג ממדיניות הענישה בנסיבות דומות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)).

בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה "משיקולי צדק", כמבוקש בבקשה. אומנם, בית המשפט המחוזי החמיר בעונש שהוטל על המבקש על ידי בית משפט השלום. אך "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005)) "אלא, בנסיבות חריגות בלבד, בהן הפער שבין העונש המוקדם לזה המאוחר אינו סביר, אפשר ותקום עילה להתערבותה של ערכאת ערעור נוספת" (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2006); רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.2.2009)).

במקרה שלפניי לא שוכנעתי כי הפער שבין העונשים לוקה בחוסר סבירות מהותי, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות. אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה. בית המשפט המחוזי נתן משקל להליך השיקומי שעבר המבקש והתחשב ביתר הנסיבות המקלות, כמפורט בפסק דינו. יחד עם זאת, לא ראה בהליך השיקומי כחזות הכל ונתן גם משקל ראוי לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש ולעובדה שהורשע בעבירה של סחר בסם מסוג קוקאין, שהוא נחשב לאחד מהסמים המסוכנים ביותר. העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי הוא עונש ראוי בנסיבות העניין ולא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.